אני כבר שנה אחרי לידה ויודעת שיש לי דיכאון אחרי לידה אבל יותר מזה מה שמטריד אותי זה שעדיין לא מרגישה שיא החיבור לילדה כאילו אני לא יודעת איך זה אמור להרגיש אבל לא מרגישה אהבה בעוצמות שכולן מתארות אני תכלס עושה הרבה דברים על אוטמט … אני כלפי חוץ אמא מאוד טובה כי אני לא מחסירה ממנה כלום. מחבקשת, מנשקת, משחקתת קונה לה באמת הכל והיא מאוד מאוד מאוד קשורה אלי. אני תוהה האם זה קשור בכלל אלי יכול להיות שאני בכלל לא כזה מתחברת לילדים? או שבעצם גיליתי שאני לא כזה אוהבת להיות אמא?ואם זה לא קשור רק לדיכאון ואמשיך להרגיש ככה לנצח? אוף לא יודעת איך להתמודד עם זה. שמעתי כל מיני סיפורים על נשים שלקח להן זמן להתחבר אבל זה השתנה לאחר חודש- חצי שנה גג . מה שגורם לי להבין שאצלי זה חריג

זה מתחזק עם הזמן כרגע זה עדין גיל שהם לא מחזירים יחס כשתתחיל לקרוא לך אמא, לבוא ליבק ולנשק אותך כשתראי שהיא עושה דברים שלימדת אותה כשתעשה דברים שיזכירו לך את עצמך קטנה זה ילך ויתעצם

אהובה שאת. בלידה הראשונה היה לי פחות חיבור עם הילדה. עד היום אני מאד אוהבת אותה, אבל לא כמו את השני שלי שאני שרופה עליו ברמותתת. תמיד אצטרך לעבוד על עצמי שהיא לא תרגיש את זה, מנסה יותר ויותר להתחבר, ועם הזמן זה מתחזק

היא דווקא כן מראה לי יחס. מנשקת ונותנת חיבוקים וזה כן מחמם לי את הלב באותו רגע אבל אחרכך מרגישה אותו דבר שהכל טכני. ובנוסף נכנסתי להריון שוב בטעות וגם מפחדת שוב פעם שיקרה לי או כמו שהילוש כתבה שאתחבר לאחד יותר או שלא אתחבר לאף אחד. השאלה אם זה יכול לא לעבור? מה עושים עם זה?