תגידו לי אם אני צודקת שאני עצבנית ככה או שסתם הורמונלית ומה הייתן עושות במקומי. אני בהריון חודש שביעי, עם ילד קטן שלא במסגרת בן 10 חודשים. חברה טובה שלי ללא ילדים, עובדת משרה מלאה וגרה מרחק חצי שעה נסיעה ממני, בפקקים יותר. ב-99 אחוז מהמקרים היא רוצה שאבוא אליה. לא משנה כמה שיחות עשיתי לה בנושא, שזה סיפור מבחינתי כי אני צריכה למצוא פתרון לילד או שאני עייפה כי אני כל היום איתו ומתעוררת ב-5 בבוקר וקמה במהלך הלילה אליו, עדיין זה מגיע לזה. השבוע סופסוף קבענו לצאת, היא כמובן ברגע האחרון אמרה לי לבןא אליה כי היא עייפה וטין לה כוח לצאת ובלית ברירה הסכמתי כי כבר התארגנתי והכול ואמרה לי שהיא תבוא אליי בהמשך השבוע. היום היא הייתה אמורה לבןא אליי ועכשיו היא ביטלה כי מאוחר והיא עייפה וקמה מוקדם לעבוד. נמאס לי. באמת. חברה טובה מאוד אבל איפה לראות את הצד השני? כמה אפשר שרק אני עושה פה השתדלות שניפגש? בא לי להגיד משהו ולא יודעת מה ואיך כי שום דבר לא עוזר.

סביר להניח שהיא לא מבינה, קשה לפעמים להבין מה שלא עברה את זה יש בעלים שחיים בבית ולא מבינים מה עובר עלינו נסי להסביר לה שוב ותגידי שגם לך קשה אבל החברות חשובה מהקשיים ומקווה שהיא תתחיל לעשות את המאמץ

את צודקת אנשים בלי ילדים אין להם מודעות תסבירי לה בדיוק מה זה ילדים מה את עוברת ומרגישה ושעד שקובעים לעשות משהו זה אומר להתאמץ כי אנחנו כאילו כל הזמן עובדות אין מנוחה כשאנחנו אמהות ועד שמתארגנות על ערב חופשי אנחנו רוצות להנות ממנו כי אין לדעת מתי תיהיה פעם הבאה

יש לי גם חברה שכל סופ״ש מנסה לגרור אןתי למועדונים , המקום היחידי שאני גוררת את עצמי זה למיטה 🤣 זה פשוט חוסר מודעות , תנסי להסביר לה כמה שאת עייפה ושתבוא היא , אם היא עדיין לא מבינה ולא באה לקראתך זה הזוי

יפה שיש לך כוח בכלל לצאת... 😅

זה נשמע נטו חוסר מודעות..