היי בנות חייבת לפרוק.. אני בת 21 נשואה עם תינוקת בת ארבעה חודשים מהיום שהיא נולדה אני בבית 24/7 תמיד מנקה ברמה שאין אף פעם כוס בכיור כי גם ככה אני כל יום כל היום בבית ! כל יום מכינה לבעלי אוכל חייבת לציין שהוא אחד הבעייתיים הוא לא אוכל ירקות בכלל ועוד המון דברים . תמיד שוברת את הראש מה להכין מכינה כמעט כל יום גם צהריים וגם ערב הוא לא מתפשר על טוסט או דברים כאלה ..( הוא גם אף פעם לא מציע מה בא לו נותן לי לשבור את הראש) הוא לא מרחם עליי אני מרגישה שאני קמה כל יום לאותה שגרה שוחקת שאני משתפת אותו ואומרת לו שקשה לי אז הוא טוען שגם הוא קם כל יום לאותה שגרה קשה ( הוא עובד קשה בשביל הפרנסה) אבל הוא לא מבין שעצם זה שאני רואה ארבעה קירות 24/7 זה כבר שובר לי את הנפש לא מדברת על שאר המטלות שאני עושה כל היום . הוא רוב הזמן מביא חברים שגם הם אוכלים פה כל הזמן ! לפני שילדתי היינו יוצאים כמעט כל חמישי למסעדות או למשפחה שלי או לחברים … מציינת שאנחנו זוג דתי . היום הוא לא מוציא אותי לשום מקום גם אין כסף מיותר לבזבוזים תמיד הכל נגמר בשכירות , אוטו, ארנונה וכו.. וחוזר חלילה . אני מתפרקת היום כי אני מיום ראשון חולה עם דלקת גרון חלשה ברמות הבן אדם אין לו טיפה של רחמים עליי לא אכפת לו אם אני אוכלת או לא ! שלשום בשיא החולי קמתי להכין לו ארוחת ערב בקושי הצלחתי לעמוד במטבח . היום הכנתי צהריים ומקודם הוא רצה שאכין ארוחת ערב שנינו רעבים הבן אדם אשכרה רואה אותי בסלון עם הילדה בוכה בקושי מצליחה לדבר חולה גמורהה ואומר לי נו מה אוכלים מתחיל לבלבל לי את השכל מציע שנזמין אוכל מבחוץ אבל בכזה מרמור שאני לא רוצה אפילו לאכול ! עושה לי פרצופים אז בלית ברירה התחלתי להציע שיביא משהו מהסופר שאני אוכל לבשל ואז לפני שהוא בא ללכת אמרתי לעצמי חרא כמה אני יכולה לגמור על עצמי בשבילו ( מציינת שאני אישה באמת טובה בחיים לא נתתי לו להישאר רעב או לאכול איזה משהו קליל תמיד מפנקת אותו ודואגת לו גם אם זה על חשבוני) ואז אמרתי חו עזוב אין לי כוח והוא יודע שגם אני גוועת ברעב . פשוט לקחתי את הילדה ונכנסתי לחדר לישון הוא הכין לו קרונפלקס ואז בא לחדר ואמר לי שהוא מצטער אם עשה עליי לחץ ומשחק אותה הכי ראש קטן שבעולם אמרתי לו שהוא אגואיסט ושאני שונאת אותו . עכשיו אני עולה לישון רעבה וזה לא מזיז לו כואב לי הלב ברמות שאני את כל כולי משקיעה בו ובבית ואני לא מקבלת כלום חזרה אני לא כועסת עליו אפילו אני פגועה ברמות . וזה תמיד ככה בהכל אני חושבת עליו והוא לא עליי אף פעם .

עצוב לי בשבילך.. חיבוק 💙 סליחה שאין לי משהו טוב או מנחם להגיד, אמיתי שעצוב לי לקרוא על גברים חצופים שלא מעריכים, שלא יודעים לפנק את האישה לפרגן ולתת גם הם מעצמם ולא רק לקבל ולקחת. מקווה שתמצאי את הדרך לגרום לזה להשתנות כי זה נשמע שגרה קשה ונוראה שהייתה נהוגה בהרבה בתים פעם.. טעיתי לחשוב שבשנת 2023 זה כבר לא

ממש כואב לשמוע כאלה גברים מפונקים אבל תתחילי לדאוג לעצמך אם אין אני לי מי לי תכיני לך לפחות גם משהו לאכול,

אהובה מבינה לליבך,מציעה לפנות לגורם שלישי יועץ/מטפל כדי לגשר בין הפערים,חשוב לפתוח את השיח הזה ולדון עליו,הכל יכול להשתנות לטובה בתקשורת נכונה❤️

אהובה אני גם הייתי כמוך אחרי לידה ראשונה שלי…שתביני שישר אחרי שחזרתי מהבית חולים בישלתי לבעלי אוכל ואז אחרי שבוע שקרסתי אמרתי דיי אני נחה, אמרתי לבעלי שמעכשיו אני נחה וצוברת כוחות. אי אפשר כל היום להיות בבית ולבשל והוא לא מתחשב..אני הייתי יוצאת לקניות זה עשה לי טוב לראות עולם…תציבי לבעלך עובדה שבימים שאת עייפה אין אוכל שיתמודד עם כל האהבה והרצון הטוב❤️

חיבוק אהובה ❤️ קשה לי לשמוע דברים כאלה כי זה לא מגיע לך או לאף אחת אחרת תציבי גבולות שיתחיל להזיז טת עצמו קשה לי שאנחנו הנשים יכולות להיות חולות לטפל בילדים לעבוד ולעבוד קשה לנקות ועדיין כל זנ כאילו מצופה מאיתנו זנ מובן מאליו זה ממש לא ממש אבל וזה מעצבן

אני למשל הייתה תקופה שהייתי עובדת בצורה מטורפת בוקר לילה אני אחות משמרות של שמונה שעות עבודה מאוד קשה פיזית ומאוד מאתגרת נפשית ובבית הייתי חוזרת ונקרעת עם האוכל והילדים אז שמתי לזה סוף ועכשיו הוא מבשל ואם לא טוב לו שילך לאמא שלו

שולחת לך חיבוק. תזכרי שמה שתתני ותכתיבי לבן אדם זה מה שיהיה וזו תהיה הציפייה שלו ממך. אם הוא רואה שאת נותנת מעצמך גם כשאת חולה ומפורקת ולא דואגת לעצמך, גם הוא לא ידאג לך. זה אולי נשמע לא הכי נחמד מצידי להגיד אץ זה אבל לדעתי, ככה אנשים. לומדים לכבד רק כשהאדם השני דורש כבוד

בדיוק מה שאווה רשמה.תתחילי לדאוג לעצמך. גם אני בבית אני בחופשת לידה ואין כל יום אוכל חם. כן משתדלת לפנק אותו ולעשות כמה שיכולה. אבל לא כל יום יש לי כוח תוך כדי טיפול בתינוק וניקיון הבית.מה לעשות *לי* חשוב יותר שהבית יהיה נקי ומסודר מאשר כל יום אוכל חם. הוא יכול להתמודד ולהכין לעצמו הוא לא נכה.. מכינה בממוצע 4 פעמים בשבוע כזה .. וכל ארוחה בעלי מעריך אותי כאילו מקסימום הגיע אייל שני לעשות לו את הארוחה. אם הייתי חולה הוא היה יכול לשכוח מכללל הדברים האלה. כולל זה שהוא היה משתדל לחזור מוקדם כדי לטפל בילד שאוכל לנוח. וזה כי הרגלתי אותו שאני לא סופרוומן ומותר לי להיות חולה ולא לעשות כלום. זה מבחינתו הכי הגיוני בעולם . דבר שני למה את כותבת שאת כל היום בבית. למה את לא יוצאת עם חברות/לבד להשתחרר ? זה חשוב ממש ממש לנפש שלך. שלא תתמוטטי . תלמדי לדאוג לעצמך וככה הוא ילמד לדאוג לך. חיבוק גדול❤️

תתחילי לשחרר ולדאוג לעצמך!!! פחות ארוחות, פחות מטלות בית, תצאי קצת ותנשמי אוויר… הוא לא ימות ברעב אם יאכל קורנפלקס עם חלב

תודה שיש אותכן בננות❤️

מסכימה עם כולןן💕💕

אף פעם לא ברור לי למה ילדות כל כך צעירות וכל כך חכמות וטובות נופלות עם חארות כאלה והורסות לעצמן את החיים

ככל שתקריבי הוא ירצה עוד ועוד ועוד. תלמדי להציב גבולות ולא לשחק אותה גיבורה. זה מיותר ואת לא תקבלי שום מדליה. להיפך... הסוד זה במינון. לדאוג לעצמך ואז לדאוג לבית. ככל שתדאגי לעצמך יותר ככה יעריכו אותך יותר, לא ההיפך. ולהכין ארוחה חמה על חשבון עצמך זה לא מה שהופך אותך ל"אישה טובה"

שומעת? בעלך פשוט פרזיט! אלעק שתי ארוחות ביום כל יום נו. תנסי לשכנע אתו פעם אחת להישרק עם הקטנה למשך כל היום, נראה אם יספיק לעשות פיפי או להכין קפה, שלא לדבק על לבשל ולנקות. תבשלי פעם בשלושה ימים כמות גדולה יותר, ותתחילי לטייל בקניונים ובתי קפה. את בחופשת לידה מאמי לא הוא.

להישאר**

קודם כל חשוב לי להגיד לך כל הכבוד!! אשרייך על כל המאמץ וההשקעה בבית ובבעל אין ספק שבעלך זכה בך.. יש גברים דלא רואים לא רואים את הקושי האמת? רובם לא רואים , הם חושבים שלהכין והלהתאמץ ולעשות כל כך הרבה זה קל בשבילנו הם בטבע שלהם רואים בנו שאנחנו לא פחות מאמא שלהם שאף פעם לא מסרבת ואף פעם לא חולה ולא מתלוננת ותמיד שם אז זה בא הטבעי לא הרבה יסכימו איתי אהל תתעלמי , אני דתיה כמוך עושה רצון בעלי והכל למען הבית ולפעמים שאני רואה חוסר הערכה אני יושבת איתו לשיחה מנסה להסביר לו את התחושות בגוף ובנפש ..,ֶ זה הדבר היחיד שעוזר. פרצופים לא יעזור , לצעוק , לריב לעקוץ זה דברים שלא עוזרים.. שיחה טובה, שיחה שתתחילי בזה שאת מבינה את עול הפרנסה שיש עליו ואז תסבירי גם את הכאב שלך .. זאת העצה שלי בשבילך בעלי גם מפונק וגם אני אישה בכללי מפנקת וכיף לי להיות כזאת ואת לא צריכה להשתנות זה ישמור לך על הבית רק פשוט תאירי את עניו הוא לא רואה נכון זה מעצבן וזה קשה אבל הוא פשוט לא רואה או מרגיש תפתחי את הלב בנועם באדיבות בהכלה בהבנה ואת תקבלי בחזרה מבטיחה לך מניסיון 💕💕 אוהבת ומאחלת בהצלחה💕

אבל ספיר, פה היא מציינת שבוכה מול הפרצוף שלו וכן מתלוננת וכן מראה קושי. זה ממש נכון שיש נשים שסובלות בשקט, אמא שלי כזאת.. אבא שלי אשכרה אמר לי לפני כמה חודשים כשבאתי לעזור לה בבישולים שאני אעזוב אותה בשקט ושהיא אוהבת לבשל לו ולנקות אחריו... חוסר מודעות שלא עובר עם השנים מאמי.. הם נושקים ל60. אין כזה דבר שאישה בוכה דמעות והוא שואל אותה מה אוכלים.. זה חוסר רגישות לא רק חוסר הערכה, זה הרבה מעבר למה שציינת בתגובה שלך

הנשים של היום הן לא הנשים של פעם. בוודאות מי שבמשך שנים רק תתן מעצמה ותגיד אני עושה רצון בעלי. והוא לא מתחשב בכלום היא מתישהו תקרוס. זה רק ענין של זמן. וככל שיעבור הזמן היא תהיה יותר אומללה. ויהיה יותר קשה להרגיל את בעלה למשהו אחר. מכירה מקרוב כמה נשים שהיו אומרות .אני לא כמו כולן .אני אוהבת לפנק אותו (ואני מתכוונת לפינוק יתר שלא היה מקום לעצמן ) ואחרי כמה שנים נשברו והתפרקו לגמריי . את אחת מהן זה הביא לגירושים כי בעלה כלכך התרגל למשהו מסויים שלא הצליחו לשנות את זה . והיא כבר היתה במקום שלא רצתה להעניק כבר בכלל. ולא יכלה לסבול אותו בגלל זה. אז תדאגי לעצמך. ותמיד את יכולה ורצוי לפנק את הבעל. אבל לא לשכוח לרגע מעצמך. רק ככה בעלך יעריך אותך . ברגע שאת מתנהגת לעצמך כמו סמרטןט בעלך יתנהג אליך גם ככה.