אני צריכה תמיכה. אין לי עם מי לדבר. התינוק שלי עושה שיניים עכשיו זאת תקופה קשה. הרדמות של שעתיים בהם הוא עייף ואפילו לא עוצם את העיניים! לא כיף לי ואני מרגישה אשמה! אני מרגישה חרא אמא! שטני איתו כל ההתעסקות שלי זה לרדוף אחריו שלא יגע פה שלא יגע שם שלא יפול. אני כאילו רק רודפת אחריו! אין חלק כיפי כמעט... שאני איתו זה רק מרדף. אין קטע של להתכרבל, קטע של פינוק רוגע וכאלה.. במיוחד בתקופה הזאת עכשיו וזה שובר אותי! מה גם שהוא לא בוכה שאני הולכת מהגן ולא רץ אלי או נראה שמח שאני באה.. הוא לא בוכה או משהו שאני איתו ושאני לוקחת אותו. הוא תינוק שמח וחייכן ברוך השם. הוא החיים שלי! אבל אני איכשהו מרגישה שהוא מרגיש שהוא מתיש אותי ושלא כיף לי ואני מתה מזה! אני רוצה שיהיה לי איתו כיף אני יושבת פה כותבת בוכה! להדגיש שזה התפתך בתקופה הזאת של השיניים והוא בן שנה. זה ילד ראשון (כך שאין לי מושג איך זה אמור להיות) ואני חד הורית .. הלב שלי נקרע מזה 😪

בת כמה את?

אין לך עזרה מההורים? חברות?