חייבת להציף כאן סוגיה שאני מתמודדת איתה וממש מכניסה אותי לדיכאון. בעלי ואני נכנסנו לדירה ולקחנו משכנתא מבלי להבין את המשמעויות הפיננסיות עד הסוף של גידול ילדים. לאחר כשנתיים הבאנו את הבן הבכור והייתי חייבת לחזור לעבודה לאחר 5 חודשים (גם זה היה שמשכתי כמה שיכולתי) ומאודדד התבאסתי שלא יכולה להישאר איתו יותר בגלל אילוצים כלכליים וגם הכנסתי למסגרת בגן במקום מטפלת אישית. צפויה ללדת בקרוב וכנראה ששוב נהיה באותו הסיפור. מרגישה שהכנסנו את עצמנו לפלונטר אינסופי , מירוץ כלכלי ואני שמה בעדיפות אחרונה את ילדיי. אני ממש בדיכאון מזה כי אני רוצה להצליח להיות שם עבורם ומרגישה שעושה יותר מדי ויתורים. מצד שני זה אומר לזרוק את כל ההשקעה לפח ולוותר על הדירה שהייתה יכולה להיות שלנו בעתיד. סוג של להתחיל חיים חדשים. אולי למישהי יש תובנות בעניין ?