קצת ארוך אבל זה המסע שלנו... כותבת אנונימית כי יש כאלו שלא יודעים על המסע שלנו.... שנינו נושקים ל40 אני עם רזרבה מצוינת עשיתי שימור והוא יחסית פורה. נקלטנו מהר וההריון עבר דיי קליל בלי דימום בלי...

הריון ולידה

2023-06-16 10:12:38

קצת ארוך אבל זה המסע שלנו... כותבת אנונימית כי יש כאלו שלא יודעים על המסע שלנו.... שנינו נושקים ל40 אני עם רזרבה מצוינת עשיתי שימור והוא יחסית פורה. נקלטנו מהר וההריון עבר דיי קליל בלי דימום בלי כאבים בלי הקאות ובלי כלום. לקחנו רופא פרטי שילווה מומחה, מנהל מחלקה הכסף זה לא אישיו העיקר שיהיה הטוב ביותר. היה ברור שנעשה מיי שפיר בגלל הגיל ולכן ששאלנו על nipt אמר שאין טעם, שאלתי אם אני הריון בסיכון בגלל הגיל טען שלא. ההתרגשות היתה בשיאה כבר מרשה לעצמי לחלום, עברנו שקיפות 1.49. שעל אף גילי הקטינה סיכויים תסמונת ואז הגיע הסקר ביוכימי, 1:10 לתסמונת דאון. מתחילה לחקור מה עושים ומה אומר, הבנזוג שלי טוען יש 9 ילדים בריאים על 1 שלא סיכויים טובים, מתלבטים אם לעשות סיסי שילייה יותר מסוכן ואנחנו כבר בשבוע 12+5 אז אין הרבה זמן קוראים על זה ומבינים שהסיכוי גבוה יותר להפלה, ושהבדיקה יותר כואבת וגם יש לנו טיסה שנקבעה מראש עם הופעה אז החלטנו לעשות ניפט ולטוס הרי הסיכויים מאד גבוהים לחיזוי של תסמונת דאון. עשינו בדיקה וטסנו, ואז ביום שני צלצל פרופסור שוחט ואמר שאין לו בשורות טובות עם המון אמפתיה הסביר שיצא 95% לתסמונת אבל אם יש לנו התלבטות קטנה שנעשה מיי שפיר ושישמח לקבל את הסקירה. חשוב לי לציין שבמאוחדת יש החזר של 85% לא מסל הריון לבדיקה ככה שמי שמשיקול כספי לא עושה שתדע זו. וככה הסתובבתי עם האי ודאות של כן ואולי 1% שלא... עשינו סקירה ורואים עובר בריא, יש לו ירך קצת קצרה 5 ימים, האצבעות בסדר ויש שתי ציסטות בצוואר אבל היה מחקר שזה לא מעיד על כלום. העברנו את הסקירה לפרופסור שוחט, כפי שביקש והוא טען שזה כן מעיד אבל שוב אם אנחנו לא בטוחים שנעשה מיי שפיר. וככה גילינו שאפשר לעשות מי שפיר גם בשבוע 16 אומנם יותר קשה לגדל את התאים אבל לתסמונת דאון זה מספיק ואפשר לשלם לבדיקת פיש מהירה ולקבל תשובה תוך 72 ש. הדיקור היה באמת קליל דקירה קטנה והכל נגמר בדיקה עם יחסי ציבור גרועים ככה הגדרתי אותה, אבל שווה לשקט הנפשי. ואז קצת מנוחה וזהו מחכים... 72 ש... התלבטות היתה האם לקבוע ועדה שכן אפשר כבר לגשת מהניפט או להמתין, קבענו תור לועדה באיכילוב גם המקום קצת עצוב כולם מפסיקים הריון חלק מרצון וחלק מלא, אבל לא גרוע כמו שחשבתי אף אחד לא הכריח אותי להסביר למה אני מפסיקה את ההריון, אתה עובר שיחה עם עובדת סוציאלית ואז 2 רופאים ואז קובעים תור לגרידה במקרה שלנו העדפנו לחכות למיי שפיר ולכן לא נקבע. והנה אנחנו כמעט בחצי הריון איך יכול להיות שככה זה נגמר כועסת על כל העולם מתפללת שיהיה אחרת, ואז בערב הגיע המי שפיר ואז מתחיל להתבצע המירוץ לגרידה אני שבוע 17+2 איכילוב עושים עד שבוע 18 אסף הרופא לעומת זה עד 23 אז ככה שלידה שקטה לא תיהיה... ודאתי שאפשר להשתמש במסמכי הועדה גם באסף הרופא ונאמר שכן, למזלי התפנה תור באותו שבוע וככה נקבע תור לגרידה ביום 17+4. בוקר הגרידה 2 כדורי ציטוטק מתחת ללשון פחדתי שהעובר יפול בבית שיהיה התכווצות או כאבים, אז לקחתי גם אופטלגין וחוץ מקצת כיווץ רעד צמרמורת לא היה כלום, הגענו לאיכילוב קיבלו אותי למחלקה של ivf המון בכי שהעובר עדיין נושם אחרי שדיברתי איתו ככ הרבה שיפסיק שיגאל אותי מהחלטה והוא בשלו, אני מבקשת שלא אני אפסיק את הדופק ולמזלי נפלתי על ד"ר רטן שהוא היה כ"כ אמפתי ואמר שזה הוא שעושה זו, אומרת שלא היה כל דימום ואולי הוא עוד דבוק שם הוא מסיר דאגה ואומר שאני את שלי עשיתי ובאסה שנפלנו בסטטיסטיקה. ככה מגיעים להתייעצות עם מרדים עוד פחד שהיה לי התעוררות מההרדמה בעקבות ניתוח אחר אבל הוא מרגיע שלא ייתן מנה גדולה וככה עם בכי נכנסת לניתוח רגע לפני ד"ר רטן שוב שואל שאלות אני מבקשת שישמור עליו ועלי שאוכל שוב ללדת והוא מוסר שזה תפקידו וככה נרדמת, הניתוח עובר דיי בקלות אין סיבוכים, ואז מתעוררת בחדר התאוששות יש איזה הקלה על זה שנגמר התהליך הפיזי ועדיין חוששת מכמויות הדם שאמרו מגיעים הביתה יש דימום אבל ממש לא כמו במחזור ואז מרשה לעצמי סוף סוף אחרי חודש מורט עצבים לנוח ולישון כמו שצריך. החלק הפיזי נגמר ויש הקלה ומצד שני הרבה כאב על האובדן וצריך עוד לפרק את זה אבל סוף סוף אפשר לחיות שוב... אני כותבת את הפוסט כי שחיפשתי בעצמי את המסע הזה של מישהי לא ראיתי וחשוב לי שנשים ידעו אותו, מה אפשר להשיג מה לא ואיך מרגישים. כמו כן כל אחת מגיבה אחרת לתהליך אבל הוא לא כזה בלתי נסבל מבחינה פיזית לפחות עבורי, אני קראתי והכנתי את עצמי לגרוע ביותר ואולי בזה קיבלתי את הכל בקלות, לצערי אנחנו נפלנו בסטטיסטיקה ונמשיך לנסות בפעם הבאה למזלי תסמונת דאון זה לא תורשתי ולכן מקווה שפעם הבאה ההריון יהיה משעמם ובידיים מלאות. חשוב שיהיה רשת ביטחון משפחה בנזוג שמעורב ותומך וגם מטפל פסיכולוגי שיתמוך בך, אני יודעת שזה תחילת המסע הנפשי שלי אבל היה לי חשוב לספר את המסע הפיזי. כמו כן באיכילוב נאמר שיש ליווי נפשי גם זוגי וגם יחידני וגם בקבוצה טרם קיבלתי את כל המידע לכן קשה לי לשפוך אור בנושא. מאחלת לכולם המון בריאות, שלא תפלו בסטטיסטיקה הזו ושתצאו רק בידיים מלאות ובריאות 🙏 תודה לכן שהייתם אוזן קשבת עבורי ועבור הכאב שלי, אשמח להיות עבור מי שצריכה גם כן.... וככה נפרדת מהאפליקציה שהעובר שלי ישאר אבוקדו רקוב ומאמינה שיום אחד עובר אחר יעבור את השלב הזה ויהפוך לתינוק בריא❤️

14 תגובות

25 אהבו