היי בנות שאלה לי אלייכןן הילד שלי בן שנה וחצי. מתנהג אליי זוועההה זוועהה ברמות שהוא מושך לי בשיער מרביץ לעצמו. אני רוצה לקחת אותו אולי למקום שיסבירו לי איך להתנהג במצב כזה יש דבר כזה לגיל הזה פסיכולוגית משהו? אני יודעת שזה מוקדם מאוד אבל הבתנהגות הזאת לא באה בחשבון! היום בבוקר באתי להחליף לו תיתול. הוא לא מוכן מתחיל לבכות בכי צרחות ולדפוק תראש שלו בקיר! מה כאילו מה אני עושה במצב כזה מתחילל ממש לצרוח. כבר באלי לבכות מהמצב הזה!

בדקת אולי יש לו כאבים? מציעה לפנות לרופא ילדים..

אני יכולה להגיד שגם הבן שלי בערך בגיל שנה ושלוש שנה וארבע התחיל להיות טיפה אלים כמו לתת מכה גם אם בוכה אז מביא מכה , בהתחלה הייתי כועסת מאוד ואז קראתי פוסט של מדריכת הורים ואמרתי שאנסה אחרת, הילד שלי היה עושה את זה גם סתם ככה בלי עצבים פתאום נותן כאפה או נושך וזה תקין לחלוטין זה שלב שהם עוברים ובמיוחד שהם כועסים שלא מקבלים משהו או משהו שלא נעים להם כמו להחליף טיטול אז הם מבטאים את זה ככה לפי מה שקראתי. בקיצור בכל פעם שהביא מכה לא התעצבנתי פשוט אמרתי לו ״לא אנחנו עושים טובה תראה״ ואז לקחתי לו את היד ועשיתי טובה ושהוא בא לנשוך עשיתי לו עם נשיקה וברוך השם זה באמת עזר. מן הסתם שברגעי עצבים קיצוניים עדיין יכול להרים את היד למכה ואני אגיד לו ״לא מרביצים״ ואני נותנת לו את המקום שלו לבכות ולהתעצבן עד שנרגע. אבל במקרים של עצבים בגיל הזה זה מובן. לפחות ניסיתי לתת את הטיפים להשתלט על זה במצב רגיל❤️

ויכולה להגיד לך שגם אני הייתי מתוסכלת מזה המון אבל קראתי אין סוף מאמרים וזה תקין לחלוטין זה שלב שהם עוברים, עקבתי אחרי הרבה מדריכות הורים ומה שכתבתי כאן זה מה שעזר למקרה שלי ברוך השם אז מקווה שגם לשלך אם תרצי לשאול עוד משהו באהבה

שמעי קודם כל אין לך מה לקחת לפסיכולוג לפי דעתי. זה גיל שהם לומדים קצת יותר על עצמם , הם עדין לא מדברים ביכולת של לבטא לגמרי את כל מה שעובר עליהם אז הם פשוט מבטאים את זה מכות, דחיפות, נשיכות וכו וכו וכו וכו.. זה דבר כלכך רחב אבל אין לך מה להיות בלחץ.. זה שלב של מתיחת הגבולות לדעת עד כמה אפשר ומה מותר ומה אסור.. את מצידך צריכה להעמיד במקום. אם מרביץ לך אומרת לו " לאא אנחנו לא מרביצים זה לא נעים" דוחף "לא אנחנו לא דוחפים זה ךא נעים" אותו דבר על כל התנהגות שלו.. כמובן לא על הכל להגיד לו כי אחרת יבין שלא משנה מה עושה לא מרוצים אז מה אכפת לו.. תחשבי מה הקווים האדומים שלך 'לא קופצים על הספה-זה מסוכן אתה יכות לקבל מכה" , "לא לטפס על השולחן זה מסוכן תקבל מכה" .. הרבה בקטע של סיבה ותוצאה זה גם טוב כדי ללמד אותו.. זה התפקיד שלנו להסביר לו את הגבולות ואת התוצאה של מה הוא עושה.. תנסי גם לתמלל אותו הרבה אם זרק משחק את יכותה להגיד לו "מה קרה חמוד אתה כועס? למה אתה כועס? לא הצלחת במשחק? בוא ננסה ביחד" תראי לו גם שאת פה בשבילו הרבה חיבוקים והעצמה .. חפרתי רצח אבל עברתי את זה עם הילד (עוד רגע בן 3) זאת תקופה מאוד מאוד קשה ואת תעברי אותה

הוא ילד טוב בפועל.. אבל זה קריזות לא ברורות מה רופא ילדים יכול לעשות? הוא יותר מרביץ לעצמו מאשר לי . לי הוא רק מושך בשיער. גם לא נעים לי לקחת אותו למקומות הוא מתחיל לבכות סתם על כלון

הוא לא בוכה סתם על כלום.. משהו מציק לו או בא לו משהו ואת לא מבינה אותו והוא לא מצליח להסביר לך.. כשזה קורה תשאלי טותו מה קרה? מה בא לך? אתה רעב? עייף? רוצה מים? אולי ראה משהו בחנות שבא לו.. את צריכה לדובב אותו רק ככה תביני מה הוא תריך וילמד לתקשר איתך ילמד שרואים אותו ושיש לו קושי.. אני יודעת זה ממש מתסכל שלא מבינים אותו והןא לא עוצר אבל ברגע הזה את צריכה פשוט לנשום להץכופף אליו לחבק אותו ולתשאל אותו .. בכל אופם אצלי זה היה הקסם עם הילד