אמורה ללדת תכף יש לי ילד בן שנתיים וחצי ופשוט קשה לי איתו הוא כל היום בוכה שהוא לא משקל מה שהוא רוצה בבוקר להתארגן לגן זה מלחמה לצאת מהאוטו לגן הוא לא רוצה הכל בצרחות ובעצבים וגם בגן הוא לא רוצה לעזוב אותי ולוקחים אותו ואז הוא מתחיל לבכות ואני בורחת ולא תגידו אני אומרת לו אמא תחזור לקחת אותך מנשקת אותו אבל אני מרגישה שכל היום אני צועקת עליו הוא גם מרביץ לי ואני מפליקה לו ביד לפעמים אני מחורפנת איך להתמודדד הוא ממש קשה

**מדברת מנסיון אישי שלי** לדעתי, את גמורה מעייפות וכבדות של ההריון והוא נראלי רק תוספת לכל זה. יש לי בת בת כמעט 4 ובן בן שנתיים וחצי וכל פעם שאני קצת עצבנית ואין לי כוח הם יודעים איך להוציא לי את הכוח יותר ואני פשוט מנסה לגוון בשיטות. למשל לתת להם לשחק במשחק כלשהו, לתת להם לאכול, לתת להם לצייר או סתם לשיר איתם. לפעמים גם עבודות בית פשוטות מעניינות אותם לכן אני חושבת שזה מאוד תלוי בנו ולא כי הילד קשה

גם אני הרגשתי ככה לפני הלידה הילד בן שנתיים איבד את זה ממש ניצל את החוסר סבלנות שלי והחוסר יכולת להרים אותו היה לי ממש קשה מה שכשיתי באותו זמן פשוט שחררתי בעלי היה מטפל בו מה שאפשר. ופשוט להיות איתם במינימום חיכוך. הוא היה מאד מחובר לבעלי בתקופה הזו היום 3 חודשים אחרי לידה הוא נהייה ילד מהמם מבחינתי פשוט הגיל המעצבן הזה בשילוב הקושי שלך של ההריון עובד לא טוב

לגבי זה שהוא מרביץ לך אל תחזירי לו הוא לומד שפה של אלימות פשוט תורידי לו את היד בתקיפות ממש ותגידי לו בבית שלנו לא מרביצים ושבעלך יחדד את זה גם בצורה ברורה ותסבירי לו שאם הוא מרבית זה חמור והוא ייכנס ללול או לא יקבל משהו טעים (עונש מסויים) אבל אל תכנסי איתו למלחמת כח זה לא מחנך

גם מוזר לי שהוא לא רוצה ללכת לגן

מה הגננת אומרת ? טוב לו בגן ? אני חושבת אבל שזה חלק מהרגשי שהוא מפעיל עליך את צריכה להיות ברורה שהולכים לגן וזה עובדה תנסי אולי לתת לו משהו טעים בבוקר כמו איגלו

חושבת שהוא פשוט מרגיש שאת בהריון והוא חושש שאחרי הלידה תשכחי קצת ממנו. הוא רגיל לקבל את כל תשומת הלב שלך ופתאום את יותר עייפה פחות עם מצב רוח כבדה ואחרי זה יהיה עוד ילד לטפל בו. חושבת שהמענה שהוא זקוק לו זה בעיקר שאמא כאן לתת לו את הזמן שלו שאתם עושים איזה משהו שהוא אוהב בכיף בשמחה שאת נינוחה ואת כל כולך רק איתו שלא ירגיש שאת נעלמת. היה לי את זה גם עכשיו עם הבן שלי שפתאום נמצד אלי בכה מלא לא רצה לעזוב ובכלל העלה חום ורק חום וזה ומסתבר שזה נטו רגשי שהוא רוצה את אמא לידו כי הוא מרגיש שאני בהריון אני כבר חודש שביעי והבן שלי בדיוק עשה עכשיו שנה. אז אצלו זה היתבטא בצורה כזו וברגע שנתתי לו יחס אישי של זמן מסויים ביום משחקת איתו מחבקת אותו כל הזמן אומרת לו שאני אוהבת אותו זה ממש ממש עזר והוא התחיל לחזור לילד המקסים והרגוע שמשחק לבד ולא כל היום אמא.

הייתי בודקת את בגן.תשאלי כמה דק לוקח לו להרגע לאחר שאת הולכת,איך הוא בגן תבררי אוכל משחק עצבני רגוע??!!!. בבוקר לא לברוח לו להגיד לו "אמא תחזור לקחת אותך להתראות" גם עם בוכה תמיד תראי לו שאת הולכת ומנפנפת לשלום שיתרגל זה יותר קשה שבורחים פתאום. קומי בבוקר תשירי לו שירים שאוהב תהפכי את האתארגנות למשו שמח לאט לאט בסבלנות,

אולי הוא עייף אולי רעב בבקרים זה גורם גם לילד להיות עצבני

אני גליתי שאם אני מביאה לבן שלי כריך בבוקר (חצי כריך/מיני פיתה) הוא הולך בשמחה לגן. הוא ילד אכלן והוא תמיד נרגע עם אוכל🤷🏽‍♀️