אני אמא גרועה וכנראה לא נועדתי להיות אמא . התפקיד הזה לא מתאים לי . אני רואה אמהות אחרות שהן רגועות , מדברות בביטחון אמהי , מבינות את הילדים שלהן , הילדים מקשיבים להן ואצלי זה לא ככה . הבן שלי בן שנה והוא פשוט לא שם עלי . אני לא תמיד מבינה אותו והוא לא מקשיב לי . הוא עושה מה שבא לו ואני כבר מיואשת . וגם הוא סתם בודד כל הזמן ואני לא מוצאת אנשים שיתאימו לו ולי . אין לי כוחות כבר להיות כזאת גרועה . יהיו לו חיים עצובים איתי . אין פה אווירה ביתית כמו אצל משפחות אחרות כי אנחנו רק 2 . אין לי רכב לקחת אותו לטיולים כמו משפחות אחרות . ומתי שכן יוצא לצאת לאנשהו אז נמאס לו מהמשחק , טיול , מקום הזה מאוד מהר והוא מתחיל להתעצבן , לצרוח או לבכות . הוא עובר מדבר לדבר ממש במהירות וכלום לא מספק וגורם לו להנאה ולא הוא לא רואה מסכים , אני לא נותנת לו . אין לי סבלנות יותר להיות סובלנית .

את אמא מצוינת וכל אחד הולך לפי דרכו ויכולתו. לא כל מה הנוצץ הוא זהב. אל תסתכלי על אחרים זה מסיכה! הילד רק בן שנה הוא לא שם על אף אחד בגיל כזה וזה לא עושה אותך אמא רעה אל תדאגי. לא נולדנו אמהות אנחנו לומדות את ’’המקצוע’’ עם הזמן הכל טוב ואת תצליחי ❤

אימהות זה תפקיד לכל החיים, לא רק כשהם תינוקות אין אמא מושלמת, ואין אמא שקל לה כל הזמן יכול להיות שבשלב הזה את יותר מתקשה מאחרות (ואולי זה רק בראש שלך?) אבל יכול להיות שבתקופות אחרות יהיה לך קל יותר ויסתכלו עלייך כדוגמה לאמא טובה אל תשווי את עצמך לאחרות, בטח לא כשאת לא באמת יודעת מה עובר עליהן