מאוכזבת מבעלי ברמות. הוא כל כך רצה שנביא ילדים, וכל כך חלם על בת... אבל בפועל הבת שלי בת 4 חודשים והוא לא מתחבר אליה... יותר מזה הוא אפילו לא מנסה.... אם לא ישים אותה בידיים שלו ולא אגיד לו שיחזיק אין שום סיכוי שיחבק, ירים ,ינשק אותה ביוזמתו... כאילו בן אדם זר שמידי פעם מחזיק אותה כשאני מבקשת... זה מוריד לי ממנו ברמות. מה אתן אומרות יש סיכוי לשיפור או שזה אבוד ויותר קל לה להתגרש כי גם ככה הוא לא בתמונה, למרות שחיי וגם עובד בבית

מעבר לזה שהטיפול בתינוק נורא קשה בהתחלה , במיוחד לגברים, זה הלם גם בשבילהם .. לאט לאט היא תגדל תפתח תקשורת איתו ואז הוא יהיה מאוהב בה עד השמיים ולא יעזוב אותה לשנייה אחת

ואיפה הוא בכל הסיפור הזה עכשיו. גם עכשיו היא זקוקה לו, וגם אני... אנחנו אנשים בוגרים, לדעתי הלם וקשה זה לא טירוץ, במיוחד שהוא לא עבר את הדברים שאני עברתי כדי שהיא תגיע לעולם הזה... זה ממש לא אחראי להגיד שזה קשה ולהתרחק כשיש יצור קטן שצריך אותך...

ברור שזה ישתפר. להמון גברים לוקח זמן להתחבר לילדים ולעכל את האבהות. אם את חושבת להתגרש כנראה שיש עוד בעיות בינכם חוץ מזה אז כדאי לפתוח את הדברים ולדבר בלי שיפוטיות ואפילו לשקול טיפול זוגי שיעזור לכם לתקשר טוב יותר

זה קורה להמון גברים בהתחלה.. ברגע שתתחיל לתקשר ותהפוך יותר לבן אדם מאשר משהו קטן שישן מפליץ ומחרבן לאט לאט יהיה חיבור :)

היא כבר מתקשרת מחייכת צוחקת ממלמלת... והוא רק מרים גבה וממשיך בסידוריו

אני באמת לא מצליחה להבין למה זה נחשב סבבה שגבר מרשה לעצמו לא להיות שותף בחיים של הילד כי זה קשה לו... ואלה לא מקבלת את התירוץ הזה.. ממתי זה הפך להיות לגיטימי בכלל

אל תשכחי מאמי שלגברים לוקח יותר זמן להתחבר ובעיקר לטפל . לנו הנשים החיבור מגיע יותר בקלות כי אנחנו היולדות ואינסטינקט ההישרדות , המצפון והאשמה מופעל אצלנו בכל הכוח . תני לו את הזמן שלו , הוא לא עושה את זה בכוונה , יש פער עצום בין המחשבות והדמיונות לבין המציאות . אל תכריחי אותו בשלב זה , אלא תראי לו כמה מדהימה היא , תתלהבי מדברים חדשים שהיא עושה ותתני לו להתאהב בקצב שלו .

זה לא עניין של תירוץ זה עניין של הבדלים בין נשים לגברים. אני ממש לא חושבת שזה סבבה שהוא לא מביע שום עניין בילדה אבל מצד שני את אומרת שהוא מאוד רצה ילדים ובעיקר בת והיא רק בת 4 חודשים אז כן יכול להיות שהוא עובר דברים עם עצמו... הלם, קושי לעכל , אולי דיכאון. אני יכולה להגיד לך שכשהייתי בהריון , הלכתי לעשות איזו בדיקת דם או העמסת סוכר וראיתי איזה גבר שבא עם התינוקת שלו. גם בערך 3, 4 חודשים. תינוקת מתוקה יפייפיה והיא ניסתה לתקשר איתו והוא היה כזה יבש. בחיים לא ראיתי בן אדם כזה יבש ואדיש ועוד לכזאת מתוקה. היה עם הראש תקוע בטלפון כמו איזה קלוץ. אז ברור שזה לא סבבה , מצד שני יש מציאות ובמציאות שמעתי לא מעט גברים מספרים שקשה להם בהתחלה עם הילד/ה, שלוקח להם זמן להתחבר, לעכל, לצאת מההלם. יש איזה תסכול ופחד ולחץ לפרנס. קיצור מה שאני אומרת זה שהיו דברים מעולם.

והחצוף הזה עוד אומר שצריך להביא עוד תינוק... אין שום סיכוי בעולם... אם הייתי יודעת שהוא יהיה ככה לא היתי בכלל מביאה איתו ילדים ובוחרת בהורות יחידנית

4 חודשים אחרי הוא רוצה עוד אחד? פתחת איתו את הנושא?

יש גברים שסובלים מדיכאון אחרי לידה ואחד הסימנים זה לא להתחבר לילד/ה מכירה אחד כזה שעבר טיפול והיום בלי עין הרע מחובר יפה לילדים שלו, אני יודעת שזה מעצבן כי אנחנו סחבנו ואנחנו ילדנו והם בסוף "סובלים" מדיכאון אבל זה מה יש ושווה לטפל בזה שלא יחמיר

ברור אני לא מאלא ששותקות, אני בעד שיח פתוח בלי הסתרות. הוא מאוד נפגע כשאני משקפת לו את תמונה המציאותית ואומר לי שבעתיד זה ישתנה ... שוב לא מקובל אלי הילדה קיימת כבר עכשיו ,אולי היא בשלב התפתחותי פחות מעניין ומאתגר אבל זה לא אומר שלא מגיע לה תשומת לב

הוא לא מסכים ללכת לאיפול. ביקשתי ממנו כבר המון פעמים...

אין כאן קשר בין טיפול , טיפול לא יעזור כאן . לא כולם מתחברים יישר ואי אפשר להכריח להתחבר . זה כמו שאישה תהייה בדכאון אחרי לידה והגבר יגיד שלא מקובל עליו שהאישה לא מתחברת לילד …

את חייבת לתת לו לטפל בה יותר. רק נתינה מולידה אהבה

אני בשמחה לא עוצרת ולא אוסרת. אבל הוא מוציא המון תירוצים או שכשיודע שצריך לעשות משהו פתאום מוציא תירוץ שיש לו דחוף מה לעשות, ואם אני אבקש או אשים אובדה שהוא חייב לעשות אז עושה לי פרצוף ואומר שאני רוצה שאעשה בכוח

אל תלחצי עליו זה יבוא לבד … כמעט כל גבר נלחץ זה לא חדש תורידי לחץ תיהי רגועה זה יבוא מעצמו .. בעיקר אם הוא אומר אני רוצה עוד ילד זה רק מראה שעמוק בלב הוא מחובר ומתרגש אבל קשה לו , תיהי סבלנית זה הכל .. בכוחניות לעולם לא תביאי אותו לאהבה .. תני לילדה לעשות את הקסם המתוק שלה ותאמיני לי הם יהיו החברים הכי טובים - מניסיון .

תני לו קצת זמן... סבלנוץ פרק זמן של 4 חודשים זה לא הרבה זמן לעקל את השינוי תנסי באמת לצאת קצת מהתמונה ולתת להם זמן ביחד

לגברים לוקח יותר זמן. בעלי רק לקראת גיל שנה התחיל להראות סימני חיבור. עכשיו הם בלתי נפרדים!

לפעמים גם לגברים קשה אחרי לידה והם עוברים משהו, אני מכירה המון סיפורים כאלה אפילו יכול להיות לגבר כמו דכאון אחרי לידה

מאמי לאט לאט הזמן יעשה את שלו אל תדאגי זה בסדר גמור אין לך בכלל מה לדאוג את תראי שעוד מעט יאהב אותה יותר ממך תסמכי עלי