אוף חייבת לשתף… בעלי המאמי הזה סיפר לי שבכיתה ה הוא הלך עם אמא שלו לסרט בקולנוע וכשהם הגיעו הוא ראה את רוב הכיתה שלו שם והבין שהוא לא הוזמן. הוא אמנם מספר את זה בצחוק בגיל 33 אבל זו חוויה טראומטית ועצובה. ממש התחלתי לבכות והיה לי עצוב. ילדים יכולים להיות רעים ואני מקווה שלילד שבבטן שלי יהיו מספיק כוחות מהבית להתמודד עם כל מה שיבוא🥹

ילדים יכולים להיות רעים... אני עברתי חרם שנתיים כי הייתי ילדה שמנה והייתי בוכה כל יום. זה נורא כואב ואם המורה שלי בכיתה ה' לא הייתה עוצרת את זה זה היה נגמר אחרת בדיעבד צוחקים על אבל זה מאוד כואב

איזה עצוב לשמוע. שרוןאת כזו מהממת איך אפשר להחרים אחת שווה כמוך💕

מזדהה מאוד מאוד מאוד. גם בעלי לצערי היה ילד דחוי (ומוחרם) כמעט כל שנות היסודי והתיכון. לא היית מנחשת עליו היום אבל כך זה היה. כל פעם שהוא מספר משהו על זה (זה כמעט לא קורה) אני נגמרת. חיבוק 🫂 מאמינה שבידיים שלנו לעצור את התופעה העצובה הזו. בע"ה נעשה הכל כדי להביא את הילדים שלנו לעולם קצת יותר טוב, והלוואי שדווקא להורים שעברו את זה על בשרם יהיה את הכלים לתת לילד להתמודד, או אפילו טוב יותר, למנוע ולעצור דברים כאלה כלפי ילדים אחרים

לא יודעת דושה הם חשבו שאני לא שווה😝

וואי זה באמת קשה .. אני גם סבלתי מחרם ומפגיעה מינית מילדה אחרת בכיתה . זה תמיד יושב עלי , בעיקר שהילדים שלי יהיו טובים חברתית ויהיו רגישים. עברתי טיפול אבל זה לא השתחרר עד הסוף... הילדים מציפים את הפחדים באמת ממליצה לבעלך ללכת אפילו פעם אחת לטיפול לשחרר את המועקה הזאת. זה תמיד קיים .

כשהייתי בכיתה ו הבנות בכיתה אמרו לי לבוא לקניון התארכנתח התרגשתי כשגעתי הבנתי שעבדו עלי . שלחו אותי לקניון אחר והן בילו בקניון השני חזרו עם חוויות וצחקו בניהן

בעלי עבר חרם ביסודי ואפילו יש לו תמונה שלו בתור ילד מהיום הולדת שלו שאף אחד לא הגיע חוץ מילד אחד.. 😿

זה המקום שלנו בתור אמהות /אמהות בעתיד לא לתת יד לבריונות /חרם. כשעושים יום הולדת מזמינים את כל הכיתה ולא משאירים אף אחד בחוץ. אם ילד דחוי מזמין למסיבת יום הולדת והילד/ה שלכם לא רוצה להגיע כי אמרו בכיתה שלא מגיעים- לעשות איתו שיחה ולהסביר שדווקא בגלל זה חשוב שהוא ילך לשמח..

רושמת את זה כי זה עד היום קורה ולא מעט. ויש תגובות מעצבנות של הורים של הקטנת ראש וחוסר אכפתיות על גבול החוסר אנושיות לפעמים...

מאמי בעלי איש גדול כזה ויש לו חזות קשוחה מאוד בחיים לא הייתי מתארת לעצמי שהוא עבר חרם שהיה קטן הוא מספר שהמורה הייתה מחלקת הזמנות ליום הולדת שנאמא נתנה לה לחלק ולכולם היא הייתה מביאה ולו לא ! הוא מאוד רגיש היום לילדים שלנו ומפחד שזה מה שהם יעברו 🤦🏻‍♀️מצב ממש עצוב

ילדים הם יכולים להיות מרושעים ממש ושלא יתרצו תירוצים. גם לי יש את הסיפורים העצובים שלי שאני לא רוצה להכנס אליהם. בניגוד אלי רצה המקרה והילד שנולד לי יצא הילד הכי פופולארי בשכבה שלו. עם המון כח חברתי. הגננות לא פעם אמרו לי שהוא ״מלך הגן״. אז מצד אחד חלק מהחששות נרגעו מצד שני היה לי ממש חשוב לחנך אותו שלא ישתמש בכח שלו לרעה. בנתיים זה עובד לא רע. לכן כרגע, חשוב לי לשתף כמה דברים שצריך לשים לב כאמהות: א. לכל אירוע חברתי מהגן/כיתה מזמנים את כווולם. כןס אפילו אם צריך למצוא חלל מרווח בשביל זה. אין דבר כזה שלא מוכנים להזמין מישהו. ב. ללמד את הילדים שבמשחק לכולם מותר להשתתף וחוץ מ ״ הילד הזה אלים״ אין סיבה לדחות מישהו. לא על מגדר, אופנה או כל דבר אחר. ג. אתה רואה ילד עומד בצד? תזמין אותו. תפתח איתו בשיחה. ד. אל תהיה אדיש לארועי אלימות או חרמות מכל סוג! אל תשתתף, ותנסה לעצור את זה ה. אל תיתן לבריונים מקום לשלוט עליך. תחזיר להם. תדווח עליהם. בריונים חזקים רק מהכח שנותנים להם. ו. תספר לי מה עובר עליך. אין שום דבר שאתה צריך להתבייש או להסתיר בפני. אני אוהב אותך לא משנה מה.

ולהורים- אין דבר כזה ״ אויש זה סתם מריבות של ילדים״. עבור ילדים זה רציני ולא תמיד יש להן את הכלים לפתור את זה ואין דבר כזה ״ הוא לא התכוון״ הוא בהחלט התכוון. אם הוא עבר את גיל 3? הוא כבר יודע להרביץ בכוונה וצריך לטפל בזה . עבר את גיל 4 ? יש לו הבנה חברתית והוא יודע להיות מרושע בכוונה וצריך לטפל בזה.

אוי איזה פוסט עצוב ותגובות עצובות. חיבוק ❤️ וזה כלכך נכון שתפקידנו שזה לא ימשיך לקרות. מספיק שנציל ילד אחד וזה עולם מלא. הילדה שלי מאודדד פופולארית . ואני כללל יום בחזור מבית הספר שואלת אותה אם היה ילד בצד שלא התייחסו אליו .לימדתי אותה לשים לב לכל הילדים. ושאם יש ילד עצוב בצד צריך לגרום לו לחייך ולשמוח וכו'. ואין יותר מאושרת ממני שהיא באה וסיפרה לי כמה פעמים שהיה ילד בצד והיא גרמה לו לחייך בדרכים שונות ועזרה לו להצטרף למשחק עם כולם או איתה בנפרד..

עצובב

אם הוא אמר אתזה בצחוק זה או שבאמת מצחיק אותו או שהוא מדחיק אתזה עשו עלי חרם מכיתה ג עד ח הייתי באה לכיתה יושבת לבד בהפסקות לבד פעמיים הזמנתי את הכיתה ליום הולדת וישבתי עם עצמי בסלון אך אחת לא באה שספרתי אתזה לבעלי צחקתי בהתחלה והוא היה בהלם וממש לקח אתזה קשה אחכ שראיתי שכואב לו עלי בכיתי את נשמתי חחחחחח

זה כואב לשמוע דבר כזה, זה שורף בלב כל פעם שאני רואה דבר כזה אני נשרפת מבפנים כי אני יודעת את התחושה של אותו בן אדם

רוב החיים שלי עברתי חרמות , המשכתי הלאה

באהבה כמו שאר הבנות פה, אני לא רוצה שאף ילד יעבור מה שעברתי אם בכוחי למנוע את זה.

עכשיו שחשבתי על זה עוד קצת אני חייבת לאמר שגם אם מגיעים למצבים האלה אפשר להוציא מהם יתרונות מסויימים אז מי שמוצאת את עצמה והילד במצב הזה הנה כמה נקודות למחשבה שלפחות אותי מאוד חיזקו שהייתי שם א. להגדיל את המעגל החברתי - יכול להיות שעם החברה בכיתה הילד לא מסתדר ולפעמים גם אם מנסים להפסיק את זה מגבוהה אין עם מי לדבר, לעומת זאת אולי עם הילדים מהחוג אחר הצהרים הוא כן מסתדר, מה עם ילדים שפגש בקייטנה והיום קל לשמור על קשרים למרות המרחק? יהיה לפחות חברים שגם אם הוא יפגש איתם פחות יתנו לו את התמיכה שהוא צריך. ב. ללמד אותו - אתה לא צריך אותם! תמיד כאב לי שאף אחד לא הזמין אותי לכלום וגם במסיבות שכן הגעתי עמדתי בצד כי לא היה לי עם מי לרקוד. בגיל 13 נמאס לי, ואמרתי fuck it. אני ארקוד לבד וזהו אבל לפחות אני אהנה ושיקפצו לי כולם. נורא נהנתי ויצא לי שם של מישהי שרוקדת יפה. גם אם כי מוזרה. גם יותר מאוחר בחיים כבר פיתחתי מספיק את השריר הזה שאני לא צריכה אחרים כדי להנות. וזה המון כח. היום אין דבר עצוב בעיני מלראות אנשים במועדון שמתים לרקוד אבל לא רוקדים כי החברה הלכה ואין עם מי/ לא שתתי אלכוהול אז אין לי אומץ… וכנל לגבי כל פעילות כיפית מסתם לצאת לבר עד לטוס לחול. לא באמת חייבים מישהו נוסף כדי להנות. ג. דע מה אתה שווה. אל תיתן לאחרים להכתיב לך ( מאוד דומה לנקודה הקודמת) כן אולי אתה לא מלך הכיתה אבל אתה ממש אחלה בדברים אחרים שלא פחות ואפילו יותר חשובים תפתח את הכשרונות שלך. ד. סיפורי השראה - יש הרבה אנשים שעברו את מה שאתה עובר והיום הם גדולים מהחיים אתה לא לבד ה. תזכור שהמשפחה שלך מאוד אוהבת אותך, זה לא משהו שיש לכולם

אשמח אם תשתפו תובנות שלכם… אשמח להוסיף לארסנל.

תודה על ההמלצה אשמע מחר בדרך לעבודה

שמעתי. היא תארה יפה הרבה מהתובנות שנאלצתי לפתח בין גיל 12 ל14. חטיבת ביניים היא מקום אכזרי. אבל גם ממצבים לא פשוטים אפשר ללמוד המון ולבנות אופי.