שבוע 32 מרגישה כבדות כזאת שמשפיעה לי גם על הנפש, כאילו מרגישה שאני נזהרת מהכל, לא חופשייה, הכל תקוע, עמוסה במחשבות ואפטית כזה לכל מה שהולך סביבי. בעלי קודם העיר איזה משהו וממש התכנסתי בעצמי ונעלבתי ואחרי ששאל אותי משהו לא הצלחתי לדבר ורק יצאו לי דמעות. לא יודעת להגדיר את ההרגשה.. אני מרגישה גם לבד ושאף אחד לא מבין אותי אבל גם לא מבינה את עצמי ולא רוצה להסביר את עצמי, בא לי רק שהזמן יעבור ואני אדישה הכל עובר לידי. לא מכירה את עצמי ככה ואין לי חשק לעשות כלום כזה שזה ישתנה.. לא יודעת אם זה קשור להורמונים של ההריון או מה לעשות עם זה בעעע 🤮 פרקתי...

מה עושים אם אני כזו גם לא בהריון? חחח אהובה את בן אדם כמו כולם וזה בסדר לפעמים לא לרצות לדבר כשאת פגועה ולא לדעת להסביר את עצמך זה קורה לי כל הזמן יקרה שלי את ממש תכף תזכי להביא ילד/ה לעולם עוד קצת ותהיה לידה ותתגעגעי לזה מציעה לך לנסות לעשות ספורט, הליכות קלות אולי עם שירים באוזניות תעשי משהו לנשמה שלך שיגרום לך להרגיש טוב יהיה בסדר מחשבות חיוביות!! חיבוק 😘

בגדול תיארת את מה שאני מרגישה בדיוק אחד לאחד ואני בשבוע שלך בדיוק כניראה שזה הגיוני וטבעי וזה בסוף יעבור😍

תודה נשמות חיזקתן אותי אורטל הלוואי היה לי כח לעשות הליכות, כבד לי כבר והרגליים נפוחות, הנעלי ספורט לא עולות עליי.. אולי אנסה לחזור ליוגה

אני גם בשבוע שלך ובא לי רק לבכות כל היום, מבינה אותך לגמרי❤️

וואי מנחם לדעת שאני לא לבד בזה... היום עשיתי הליכה בעל כורחי (הייתי בלי האוטו) ואמנם היה קשה וחםםם אבל עשה לי קצת טוב הכניס אנרגיות

חחחח אין לי כח ללכת 5 מטר אז כל הכבוד לך!

אני גם מרגישה כמו עציץ ושהבן זוג לא מסוגל להכיל תרגשות שלי או להבין מה עובר עלי. אני מרגישה לגמרי לבד כמוך ודאין כח להסביר כבר מה עובר עלי. מחכה לרגע ללידה שאולי אחזור לעצמי ויצא ממני הכבדות פיזית וגם הנפשי ומאחלת לכולנו כאן להיות שמחות ומשוחררות, כי אמא בריאה זה ילד בריא