קצת התפרקות תוך כדי תקופה מאוד קשה. תינוק ראשון בן כמעט 5 חודשים. אני בת 40. בעלי כמעט ולא נמצא בארץ. טס כמעט כל שבוע לשבוע. עברנו לגור על יד ההורים אבל אין עזרה מהמשפחה עם התינוק. אמא שלי לא בריאה בנפשה וזה מאוד משפיע עלי. אני רוצה לעזוב מפה כבר ולרשום אותו לגן ולהתחיל לעבוד. בעלי חי כמו רווק. לא עוזר בלילה בקושי ביום אם הוא נמצא. תמיד יש לו סידורים. אני ממש לבד, רחוק. מהחברות. לצערי על המשפחה שלי אי אפשר לסמוך. לא ישנה טוב, אני נראית ממש רע. תמיד דאגתי לעצמי ועכשיו במקרה הטוב אני מצליחה לשטוף פנים בבוקר ולמצוא זמן להתקלח במהלך היום. אני לא מסוגלת יותר. רק מחכה שהזמן יעבור ואני אקבל את החיים שלי בחזרה. בטח לא יכולה לחשוב על עוד ילד, לא בחיים האלו. האם ככה הולכים להראות החיים שלי מעכשיו? מתי אקבל אותם בחזרה?

למה הוא טס כל שבוע לשבוע?עבודה?או סתם בילוי ?

יפה שלי בלי עזרה או עם עזרה לדעתי כמעט כל אישה בחודשים הראשונים מותשת ולא מבינה מה קורה לחיים שלה, לי זה קרה עפ 2 הילדים ויש לי הרבה עזרה והתחושה האבודה שלך אני יכולה להזדהות איתה, אנחנו חוטפות הלם, תני לעצמך עוד 3..4..חודשים ופתאום הכל יהיה קל יותר, תמיד שקשה תשנני לעצמך שהכל בסדר וזה זמני היום הגדול שלי בן שנתיים והוא פשוט חבר מתוקי, מעסיק אותי בצורה טובה ומצחיק אותי

אם יש לך אמצעים כלכליים קחי מטפלת לילד ! היא תעזור לך בבית איתו מאוד

קודם כל, התחושות שלך הן טבעיות. אני חושבת שכל אמא טרייה חווה את הקשיים שאת מתארת. מה שאני אומרת לעצמי (עם תינוק בן חודש ובת 2.5) זה שכל יום זה יילך ויהיה קצת יותר קל… ובהמשך למה שלולי כתבה- אם יש לך אפשרות כלכלית תקחי מישהי שתנקה לך את הבית/ תקני אוכל מוכן/ בייבסיטר… בהמשך כשתרגישי מוכנה תכניסי למסגרת, תמצאי עבודה ותשקיעי בעצמך.

ואני מדברת מניסיון כי זה מה שאני עשיתי ומודה לה' כל רגע , אני חיה בחו"ל אין לי משפחה כאן ובעלי בקושי בבית כל היום עובד, לקחתי מטפלת מנוסה ונהייתי חופשיה יותר ובריאה יותר !