נכנסתי להריון חודש אחרי החתונה ואני ובעלי לא הספקנו לטוס או לטייל קצת בעולם בנוסף אני סטודנטית אז לא היה אפשר בכל הזדמנות לקפוץ על טיול הוא מאוד רוצה שנטוס באוגוסט לחמישה ימים בלי הבייבי הוא יהיה בן שנה עד אז בעזרת ה׳ אני מאוד סומכת על אמא שלי וחמותי שיהיו איתו ואני גם מאוד רוצה לטוס וזמן איכות עם בעלי אבל אני מרגישה חסומה אני מרגישה חרדה לחשוב על זה שלא אראה אותו חמישה ימים הלב שלי מתכווץ ושורף אני לא יודעת איך להתגבר על זה.. אני גם לא רוצה לבאס את בעלי הוא מאוד רוצה את זה איתי ואני דוחה אותו לטיסה כבר המון זמן למרות שטס עם חברים ופירגנתי ובאהבה הוא טוען שזה לא אותו דבר והוא רוצה איתי הצעתי שניקח את הבייבי איתנו וזה לא בא בחשבון מבחינתו זה לא חופשה וזה לא זמן איכות שהוא רוצה איתי אני פשוט נקרעת

אני גם באותו הסרט ממש קשה לי לחשוב על לעזוב אותו אבל בעלי מתעקש ודי בצדק לדעתי תשחררי, תהיי איתם בקשר יומי שיחות וידיאו ופשוט תזרמי

אני מנסה אבל רק מלחשוב על המועד אני מרגישה חנק בגרון☹️

אז לא 5 ימים 4 ימים יעבור מהר

אני גם אחת שמאוד מאוד קשה לה להשתחרר מהבייבי היא בת שנה פלוס ולא ישנתי בלעדייה אף פעם אבל אם בעלי היה מציע לי דבר כזה וככה רוצה ומבקש המון זמן רק בשביל הזוגיות הייתי מוכנה לעשות את זה.. למרות הקושי

אני לא עזבתי את הבכור אף יותר משלוש שעות חוץ מגן כמובן הרבה זמן לא טסתי או נסעתי למלון אפילו לא ללילה הפעם האחרונה שלנו יחד בלי הילדים באופן מהנה היה כשהייתי בשבוע 28 עם הבכור (הוא בן 3 וחצי)

וואו קרין מטורף

בעלי לא מוכן לנופש זוגי עד שיהיו גדולים מספיק ובלי טיטולים ועצמאים