פורקת, אני מרגישה שמאז שילדתי (לפני 9 חודשים ) מצבי הנפשי לא משהו . כל הזמן הילד צמוד אליי, המשפחה שלי לא עוזרת בכלל , הם גרים מתחתיי וגם כשהייתי הכי הרבה צריכה אותם אחרי ניתוח הם פעם אחת לא עזרו ולא שמרו למרות 'אמא שלי לא עובדת משרה מלאה ןפנןיה .בעלי עובד כל יום עד 'שעה מאוחרת ומשתדל לעזור גם בלסדר את הבית כשחוזר. אבל מרגישה שאין לי זמן בכלל לעצמי , אני השמנתי מאוד , אין לי מצב רוח לצאת מהבית , ולאחרונה גם אין לי כח כבר לטפל בתינוק . אני ממש ממש אוהבת אותו ואפילו אובססיבית אליו , אבל אני מותשת . אני מניקה אותו והוא מתעורר המון בלילה. לכן גם בערב אחרי שהוא נרדם יש לי רק חצי שעה ארבעים דקות עד שהוא שוב מתעורר כדי להספיק להתקלח לסדר קצת את הבית /לבשל לו אוכל ליום למחרת.. אני מודה לה' על כל הטוב שזיכה אותי בילד ובעל טובים . אבל פשוט ממש קשה לי כרגע ולא יודעת איך לפתור את זה . לקחתי חלת שנה כדי להיות עם התינוק . אבל אני כבר מרגישה שמאבדת את הסבלנות להיות בבית . ניסיתי לרשום לגן קודם ואין מקום. ומצד שני אני נורא מפחדת לשים בגן באופן כללי עם כל הסיפורי התעללויות שאני שומעת היום.. תודה למי שתקרא 🙏

המלצה שלי תחקרי קצת על שיטות של אימוני שינה. תינוק בן 9 חודשים לא צריך לקום בלילה כדי לאכול. אנחנו עשינו אימוני שינה לילדה והיא מגיל 4 חודשים ישנה מ7 עד 7. אז זה דבר ראשון שיקל עלייך מאוד. ולא רק שייקל עליך זה גם חשוב לילד שכך ייפתח הרגלי שינה נכונים. ניסית אולי לשפוך בפני המשפחה שלך את מה שאת מרגישה? זה משפחה שאפשר לדבר איתה פתוח והם יבינו ולא ייתגוננו? אם כן אז תדברי איתם תשתפי אותם כמה קשה לך ומה את צריכה מהם. ומעבר לזה ממליצה לך למצוא משהו שהוא בשבילך את חייבת זמן לעצמך. אולי לשקול לשאוב ושבלילה בנתיים בן זוגך יקום ולא את ככה שייתפנה לך זמן לעצמך.

חן-אקרא על אימוני שינה. ביקשתי מספר פעמים עזרה . אמא שלי כל הזמן מתרצת אומרת שהיא עסוקה למרות שזה לא כך. ביקשתי עזרה קודם והיא אמרה שהיא עסוקה. במקרה באתי לצאת מהבית (ואנחנו שכנים) וראיתי אותה בפיג'מה משקה עציצים ..אין עם מי לדבר, הבנתי שזה מיותר לצערי ואני מאוד מאוכזבת מהמשפחה שלי.. משפחה אמורה לעזור לדעתי , והם לא מנסים . לאחותי הם כן עוזרים , ברור לי שהם לא חייבים לי כלום. אבל שלפחות לא יתרצו תירוצים ויהיו אמיתיים. מבחינת לשאוב לו, יש לי חלב שאוב והוא לא ישתה אם אני בסביבה מה גם שמבחינתי לשאוב זה יותר קשה מלהניק🫣 מה שחסר לי זה כמה שעות לעצמי שעוד לא זכיתי בהם מאז הלידה

ממש מבאס לשמוע לגביי המשפחה שלך. אבל אין מה לעשות יש אנשים שהם פשוט לא רואים את העולם כמונו וחבל להתעכב עלזה. אם בן זוגך באמת מבין ותומך ומודע לתפקיד שלו כאבא ושותף לחיים אז הוא צריך להיות זה שייתן לך את הזמן החופשי שלך. תדברי איתו, תשתפי אותו בקושי שלך ותבקשי ממנו למצוא זמן שהוא עוזר לך ומפנה לך לפחות שעה ביום לעצמך. וגם מה שגיגי רשמה נשמע כמו רעיון טוב. אולי באמת שייקח את הילד אפילו רק לכמה שעות.

אנסה לבקש אולי בשבת , תודה לכן ❤️