באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות אני עם תינוק בן 10 חודשים בבית רוצה שאני רק אהיה לידו הוא לא מוכן לשחק עם עצמו כל יום אבל כל יום יש משחק חדש בבית אני לא יכולה שנייה להיות לעצמי רק רוצה שאני גם ארים אותו הגעתי למצב שאני פשוט מניחה אותו על הכיסא אוכל וככה מטיילת איתו בבית אני בהריון קשה לי כל רגע להתכופף , זה גם לא רק בבית גם שאנחנו יוצאים לחוגים גם לגינות וזה לא מעכשיו זה מאז ומתמיד מה אפשר לעשות באמת 🥺

פוסט לפנייך מישהי מספרת בכאב על הפלות שנאלצה לעבור, תכנסי לפרופורציות.

דבר ראשון שיראה אותך את יכולה לזוז בבית כשהוא בריצפה ויש קשר עין איתך. דבר שני בסדר שיבכה בריצפה וישחק אמא לא יכולה כל הזמן לשבת לידו ובמיוחד שאת בהריון צריך להרגיל אותו לזה שאת לא נמצאת רק איתו 24/7 ושיהיה עוד תינוק זה עלול לבוא לו בבום אז הייתי אומרת כבר עכשיו להרגיל. אישית הבן שלי יודע אם אני באמצע לשטוף כלים או לעשות דברים בבית אני לא מרימה ולא יושבת איתו אני עושה את מה שצריך הוא משחק יפה ובאיזה קטע פתאום רוצה שאני ארים אותו אז לא אני מדברת איתו ומסבירה לו שאני עסוקה והוא יכל לבכות ולהחזיק לי בשמלה ולהעמד לידי וזה בסדר גמור אני מדברת מחבקת אבל עד שאני לא מסיימת את מה שאני עושה אני לא מרימה ואז סיימתי אני מרימה מחבקת משחקת קצת ונותנת גם לו צומי.

חן לא הבנתי את התגובה שלך ? אני מתייעצת מה אני יכולה לעשות שהילד ילמד לשחק עם עצמו אין לך מה להגיד אז אל תגידי

ואל תגידי לי להיכנס לפרופורציות חוצפנית אחת את לא יודעת מה אני עברתי בשביל להיכנס להריון וכמה זמן זה לקח לי אז תסתמי את הפה שלך

תודה הריון 2 🤍🙏🏻

כשהם מרגישים צורך ״לרדוף״ אז ככה זה מרגיש.. כדי שלא יהייה להם צורך כזה צריך שאת ״תרדפי״ אחריו. את תזמי לשבת לידו, לשחק איתו, המון מגע וביטחון.. אני ממש הייתי גרה על הרצפה עם הילדים שלי בגילאים האלו.. שיהיו ״שבעים״ ממני וככה הם לא רודפים אחר כך.. אני מבינה את הקושי (ילדתי בהפרש של 1.1 ושנייהם לא במסגרת) אבל באמת כשהם לא מרגישים את הצורך הזה ״לרדוף״ הם בסוף במקום ״להתרגל״ להפך.. יותר פנויים לחקור, ומרגישים ביטחון להתרחק.. כמובן לא בגיל 10 חודשים אבל אני אומרת לך מעכשיו לעתיד (הקרוב חח).. בנוסף, אלו גילאים קריטיים של ״חרדות נטישה״ הם מתחילים להבין שהם ישות נפרדת מאיתנו, אלו דברים שברורים לנו.. אבל מלחיצים בשבילם 🙏🏼