חייבת לפרוק !! בא לי לברוח !!! הלוואי שתקראו הכל ותצליחו לעזור לי אני נמצאת בבית עם תינוק בן 7 חודשים ובעלי כרגע היחיד שעובד. כל התקופה הזאת שאני בבית אני מתנוונת וכבר ממש קשה לי מצד שני אני משלבת המון דברים יחד , לימודים אינטנסיביים קורסים והשתלמויות וטיפוח הבית וכמובן גידול הילד. אני נמצאת בתקופה מאוד לחוצה נפשית בחיי וכבר כמה חודשים שאני לא מצליחה להרפות מהרכבת הרים הזאת לוקחת ציפרלקס אבל אני לא יודעת אם זה הפתרון. אני מתוסכלת , אני מתפצלת ל 400 כל יום כדי להספיק לתת חינוך טוב ובית חם לילד שלי , להספיק להחזיק בית לבשל לנקות לכבס ללמוד ולבנות לעצמי קריירה כדי שבע״ה אוכל לפרנס בכבוד את המשפחה שלי. בעלי מזלזל בי ובכל העומס שלי מבחינתו זה שהוא הולך לעבודה 7 שעות ביום יותר קשה מלגדל ילד ולעשות תואר + לימודים נוספים. אני לא מתווכחת ומאז שהילד נולד משתדלת מאוד להכיל אותו, שנינו עמוסים וטובעים בלחץ בלתי פוסק במחשבות על כסף עבודה עתיד משפחה ועוד מיליון דברים. הוא פשוט לא מעריך אותי חוזר הביתה ובודק מה לא עשיתי!!!!! למה לא עשית כביסה היום? למה לא קנית **? אני רעב אני צמא והכל. חלק מהלימודים שלי הם בזום וגם ככה קשה לי מאוד להתרכז גם ככה , הוא לא מתחשב לא מוכן לקלח/ להחליף חיתול/ בקושי להאכיל בזמן שאני לומדת . מבחינתו התפקיד הוא שלי ורק אם אני לא בבית הוא עושה את זה. *** זה לא הגבר שהתחתנתי איתוווו !!!******** הוא פשוט מונע ממני להצליח ברגע שתוך כדי הלימודים אני צריכה להתעסק בכל מטלות הבית לחמם לו אוכל להגיש לו לפנות לו כמו איזה סיעודי הוא יושב פה מתלונן ולא עושה כלום .. אני שואלת את עצמי כבר המוןןןן זמן מה קורה לו ??? איזה מן דבר זה להגיד אני לא מקלח את הילד תקלחי את ?!?! כאילו שאני אם חד הורית! מישהו שאל אותי פעם מה אני רוצה מה בא לי ??? אף פעם ! גם כשאני חולה מתה אני עדיין עושה את הכל כמו גדולה. וגם ניסיתי המון לדבר איתו על הדברים ופשוט אין עם מי לדבר, ניסיתי להציע לו שנלך לטיפול יחד כדי ליישב את הדברים בינינו כדי לדבר על הדברים בנחת עם איש מקצוע והוא צוחק לי בפנים. למה הוא לא מבין שלהיות 24/7 בין 4 קירות ולעשות כל יום כל היום את אותו הדבר ועדיין לנסות לשדר שמחה וכיף לילד שלי חיוכים ומשחקים ושירים שאני רק רוצה לברוח פשוט לקחת את עצמי וללכת !!!!!! זה הרבהההה יותר קשה מכל עבודה שעבדתי בה בחיים שלי זה מתיש זה מתסכל זה מכבה אני מרגישה שאין לי תכלית שאני נבחנת ונמדדת לפי איך שאני מתחזקת את הבית או איזה מרק טעים הכנתי לילד היום ואיך העמדתי 4 סירים והבית מצוחצח ! נמאס לי פשוט נמאס לי אני שנייה אחת מלהרים ידיים! נותנת את עצמי את כל כולי למשפחה , אני יודעת מתי מגיע לי יותר, מתי נעשה לי עוול וזה פשוט קורה עכשיו מול עיניי ואני שוב מרגישה שאני שמה את עצמי במקום האחרון אני שוב מנסה להכניס לעצמי לראש שזה תקופה ושזה יעבור שאולי עובר עליו משהו ושאני צריכה להכיל אותו עכשיו ולהיות שם כתף תומכת בשבילו . אני כבר לא יכולה לעשות את זה יותר , אני כבר לא מסוגלת אני לא מחזיקה את עצמי אני צריכה כתף להישען עלייה ובזמן שכל הגוף שלי והנפש לי מפורקים אני מחזיקה את כל המעמסה הזאת עליי . אני יודעת שלמרות שאני לוקחת ציפרלקס זה הולך למקום לא טוב, אני מתחילה לצלול לדיכאון עמוק ואין מי שילטף אותי שישמע וירגיע. היחידים שאני מסוגלת לחשוב עליהם אלה ההורים המלאכים שלי שעם כל הצרות שיש לי כלכליות נפשיות משפחתיות אני לא רוצה להעציב אותם ולהכביד עליהם , אני יודעת שאם הם ידעו באיזה מצב אני זה ישפיע עליהם מאוד ואני לא רוצה להגיע לזה. אני אוהבת את בעלי , מאוד , את הילד שלי ואת החיים שלי מאוד! אבל זה נהיה יותר מידי בשבילי וברגעים האלה שאני צריכה את התמיכה שלו אחרי כל כך הרבה זמן שאני סופגת כמעט כל יום העלבות והקנטות וצקצוקים מצידו ומכילה ומלטפת ומחבקת ועומדת איתנה לצידו כל פעם שהוא צריך אותי , אני לא מקבלת ממנו אפילו ״יהיה בסדר״ ״נעבור את זה ״ , כלום!!!! להפך ! כל מה שהוא אומר זה הערות כל היום על הבית על הילד , ״למה לובש קצר ? למה לובש ארוך? למה אין חסה ? למה לא עשית כביסה? את עצלנית ! אם אני בלימודים ולא עונה לו עשר דקות מבול של הודעות ״יא חתיכת מטומטמת יא סתומה יא טיפשה״ ושלל דברים נפלאים כמו אלה. שזה מגיע למצב כזה יורד לי הכל , החשק לחזור הביתה , הגעגוע , האהבה , המשיכה וגם הביטחון העצמי שלי מול עצמי, עם כל זה שאני מנסה להודות להשם יתברך על כל הניסים והנפלאות שעשה לי לאורך השנים והוא עשה !! אני מרגישה שאני כבר לא נהנית מהחיים שלי שכבר לא טוב לי . אני באמת שוקלת לקום וללכת אבל אין מצב שאשתף אנשים שקרובים אליי בדברים שקורים בינינו . לדבר איתו בנחת ובהכלה ובקבלה כבר מזמן לא עוזר . תעזרו לי מה הייתן עושות?

רציתי להגיד לך שתעשי העתק הדבק מה שרשמת לנו ותשלחי לו.. לפעמים שפוקקים את הלב זה עוזר אבל המשכתי לקרא וראיתי איך הוא מדבר אליך ונדהמתי זה קו אדום מבחינתי

פעם היו דורשים מאישה לגדל ילדים כל השאר היה על הבעל. היום אישה צריכה לעשות הכל , לעבוד לפרנס לבנות קריירה להראות טוב לחזור לעצמה אחרי הלידה לעשות כריכים מושקעים לילדים לבית ספר לעבוד ולהחזיק את הבית .. כל זה בזמן שהגבר הולך לעבודה חוזר ובבית מחכה לו מקלחת חמה ארוחה טובה ומיטה לישון. חברה מקולקלת

כואב לי הראש מלקרוא את המטלות שאת מתמודדת איתם כל יום +גידול ילד+לימודים. לימודים דורשים זמן ומאמץ כמו עבודה ולפעמים יותר, בנוסף הילד שאיתך שמשכורת של מי שתשמור עליו 8 שעות ביום יהיה 3500 אלף ש"ח ובצדק כי זה דורש התעסקות ויחס אינסופיים את חייבת לנער אותו לתאר לו את העומס שאת נמצאת בו ושאם הוא לא יהיה שם בשבילך טכנית ונפשית הכל יקרוס והוא בעל כורחו יצטרך לטפל בהכל ובך לבד חלילה..

שיר ניסיתי הכל באמת כבר 7 חודשים יום ביומו, אני לא עומדת בזה יותר

אז תשחררי מעצמך חלק מהעול שימי את הילד אצל מטפלת בבוקר או שתביאי עוזרת בית מדי פעם, תקני אוכל מוכן רו כל מה שמשחרר ממך עומס, במיוחד בתקופות של לחץ בלימודים כסף זה לא הכל בחיים, הנפש שלך לפני הכל!!

טיפול זוגי

אחותי אני רואה את מכילה וכמה את מתמודדת ומבליגה ועדין מקבלת חוסר הערכה ובטח שבטח מילים כאלה קשות אז את פשוט צריכה להעמיד במקום! להגיד לו נשמהה מילא אתה לא עוזר לי עם הילד/הבית/בישוליפ/ניקיונות אבל לדבר אלי בצורה כזו זה הגזמה. תהיי תקיפה כי עם כל הכבוד אחותי אף אחד לא יירמוס אותך! לאף אחד אין את הזכות לדבר אליך בצורה כזו בטח לא לבעלך. הוא אמור להיות הדמות שמגינה עליך מהשאר , לעמוד בשבילך ולנשק לך את הרגליים על אחת כמה וכמה כל הטירוף שאת מתמודדת איתו! את יכולה להודיע לו שיום אחד ייקח חופש שאת צריכה עזרה ואם יגיד לך תתמודדי בעיה שלך תגידי לו אין בעיה. יחזור הביתה לא יהיה אוכל.. למה אין אוכל?? לא הספקתי אתה מוזמן להכין חביתה ... יחזור הביתה יהיו כלים בכיור - למה לא עשית כלים בכיור?? לא הספקתי.. אתה מוזמן לעשות.. יש להם נטייה לחשוב שהכל בלחיצת כפתור קרה והכל נפתר בשניות.. את התהליך של הניקיון והארגונים הם שוכחים.. אז קודם כל הכבוד אליך

את שואלת מה אנחנו היינו עושות. וזה בעייתי כי אני לא יודעת אם התשובה שלי תעזור לך. כי אני לא הייתי מוכנה בחיים בשום פנים ואופן "להכיל" את בעלך. למה? למה להכיל אותו? הוא לא מכיל אותך. למה שמישהו יעביר ביקורת על מה הספקתי ומה לא כאילו הוא הבוס שלי? ועוד בן הזוג שלי, שאמור להיות השותף שלי לחיים. את כותבת כאילו ברור שהעצות פה יהיו לקבל ולהכיל (השורות האחרונות שלך). בעיניי ההיפך הגמור. ודווקא בגלל שאת כותבת שאת אוהבת אותו, ולא שוקלת לעזוב. אז את חייבת לו את האמת! חייבת להציב גבולות איך מותר לדבר אלייך. צריך לעשות פה גם שיחת הבהרה איך כל אחד מכם רואה את הדברים. לפני הלידה כן עבדת? לפני הלידה רק את דאגת לבי בישלת לו? הגשת לו? מתאים לך להמשיך לעשות את זה? יש זוגות שזה סבבה להם ויש שלא. אני עושה את זה באהבה כשלא מצפים ממני, אבל לא מוכנה שיצפו ממני לכזה דבר. מבחינת היומיום שלך, זה גם כן משוגע, עוד בלי היחס של בעלך. לטפל בתינוק זה קשה מאוד. לתקתק את הבית עם תינוק בעיניי זה כבר בלתי אפשרי. אז להוסיף לזה לימודים? למה לעשות את זה לעצמך? אולי יש לך אפשרות לדחות את שנה הבאה? או לשלוח את התינוק למסגרת (שנה הבאה) וככה תוכלי ללמוד וגם לעבוד.

הייתי גם שואלת אותו איך הוא היה רוצה שהדברים יראו. הוא שמח שאת עם התינוק בבית? תומך בלימודים? היה מעדיף שתפסיקי? גם הקול שלו חשוב, אולי הוא מרגיש שקשה לו לכלכל לבד את הבית. אולי לחוץ. אולי היה מעדיף שתעבדי. אם תדעי מה באמת הוא חושב תוכלו אולי להגיע לעמק השווה בלי תחושות ניצול משני הצדדים

אני ממש מבינה את הקושי שלך בתור נשואה וסטודנטית בהריון כל הדברים האלה גורמים לעומס קשה ממש שלא לדבר על העומס הרגשי של כל זה יכולה להגיד לך באופן אישי שגם אני לוקחת כדורים כי הגעתי ללחץ יתר שלא יכולתי לעמוד בו כבר ,אין מה לעשות לפעמים זה מה שמחזיק אותנו להשאר שפויות בקשר ללימודים אם את לומדת מזום למה שלא תלכי ללמוד במקום אחר שיש שם קליטה ככה לא תפגשי רק 4 קירות כל הזמן או עם חברה מהכיתה אצל ההורים או אפילו בבית קפה ותפנקי את עצמך ככה תראי לבעלך שלימודים זה לימודים ולא משחק התחמקויות כמו שהוא הולך לעבודה ככה את לומדת אם הוא רוצה שיהיה לכם עוד משכורת יום אחד בהצלחה רבה רבה.

לא הייתי מצליחה לאהוב בנאדם שקורא לי מטומטמת סתומה וטיפשה ובטח שלא נשארת איתו באותו בית.. מצטערת מהלב שאת צריכה לעבור את כל זה אבל במקומך קמה ועפה ממנו !

קחי את הילד תדאגי לך ולו במקום אחר תמשיכי עם הקריירה שלך תדאגי לעתיד שלך וכן תעזרי במשפחה ובאנשים זה לא בושה לשתף ולקבל עזרה עדיף מאשר לספוג השפלות כל היום ולהיות שפחה. לא מגיע לאף בנאדם יחס כזה בחיים!

נשמע ששניכם נמצאים בתקופה מורכבת, להיות עם ילד וללמוד תוך כדי ולתחזק בית זה לא פשוט בכלל ועדיף כבר לצאת לעבוד אבללל ייתכן שהוא גם חווה קושי מסויים בעבודה או סתם משהו שמעיק עליו והכי קל לו לפרוק את זה עלייך לכן מאוד חשובה פה התקשורת ביניכם להבין מה לא הולך, למה יש קצרים ביניכים ולנסות לפתור את זה יחד כי לפעמים כל אחד שומר אצלו את המועקה ואז זה מתפרץ על השני תנסו לשבת ביחד ולראות איך אתם מסדרים את העניינים בצורה הטובה ביותר בהצלחה אהובה🩷

וואלה אם הוא צוחק לך בפנים ומסרב לטיפול זוגי אז אין יותר מידי מה להציע לך זה סוף ידוע מראש ועדיף מוקדם מאשר מאוחר לפני שיהיו עוד ילדים ועוד עומס ולחצים גבר שמרשה לעצמו להתבטא כך מול אישתו ולבקר אותה 24/7 לא משנה על מה ומסרב לטיפול זה לא גבר להישאר איתו סורי

חיבוק חזק❤❤❤ נשמע ממש לא קל

את חייבת לנסות להשאיר אותו יום יומיים איתך בבית שיחלוק מטלות או אפילו ישב על הספה ויראה כמה עבודה יש לך ושזה לא נראה בבאלה

לדעתי, הבעל שלך לא צריך תמיכה רגשית ולא נעליים. הוא צריך הצבת גבולות- מה בסדר מה לא בסדר. לא בסדר להעיר לאישה שלך שנמצאת כל היום בבית על מה שהיא לא הספיקה. כן בסדר שיחמיא לך על מה שאת עושה ועל כך שאת מתפקדת בכלל על הכל יחד. לא בסדר שמגיע מאוחר ורואה את אשתו צריכה 'עזרה' עם הילד שלו והוא לא ייתן יד, ואגב זמן איכות עם הבן שלו. כמו שגברים מציבים עובדה ' אני לא עושה נקודה' זה חשוב השפה! ואולי כדאי שגם את תציבי כמה עובדות ושהוא ילמד לחיות עם זה כמו: עוזרת בית לא משנה הכסף, אתה מקלח את הילד לקראת השינה וכו' מה שחשוב לך.

לכל אלה שמציעות לה תציבי גבולות, תחנכי אותו וכו' האישה מספרת פה שאין לה זמן לשתות מים אז איך יהיה לה זמן להתחיל לחנך את בעלה?

לחנך זה התנהגות, לא שיחת נפש. אם תפסיק להגיש לו אוכל זה אפילו יחסוך לה זמן. וגם אם כן לוקח זמן, בעיניי חשוב יותר שאף אחד לא ישפיל אותי ויזלזל בי, חשוב יותר מכך דבר אחר. ואנונימית אני קוראת אותך שוב... את כותבת "להיות כתף תומכת בשבילו" אבל נשמע שאת מבלבלת את המושג עם "שק חבטות שלו"... מגיע לך יותר מזה!

לי אישית אין סבלנות לחנך אם היא לא תגיש לו אוכל הוא התעצבן יותר ויהיה נוראי יותר למי יש סבלנות לספוג את זה אני אומרת את זה בכאב לב ענקי כי אני מבינה מה היא עוברת אבל אני אישית לא נשארת דקה עם בנאדם כזה כי כל אישה צריכה לכבד את עצמה ושיכבדו אותה ❤

עם זה אני מסכימה איתך. גם אני לא הייתי נשארת שניה אחת. מספיק "מטומטמת" אחת כדי לקום וללכת. אבל מי שכן בוחרת להישאר חייבת לשמור על עצמה. "לדבר איתו בנחת ובהכלה ובקבלה" לדעתי טעות קשה ביותר. אין הכלה לקללות! אין קבלה להעלבות ודרישות!

בנות תודה לכולן על התשובות החלטתי להתגרש . זה רק מחמיר ומבחינתי זה נורה אדומה .

אלופה שאת, את אמיצה ממש! הלוואי שזה רק יטיב איתך ומעכשיו החיים שלך יפרחו ורק תהיי מאושרת!

החלטה הכי נכונה עבורך החיים לפנייך חבל על כל דקה שלך שם

הי קראתי את הפוסט שלך עכשיו רציתי להגיד לך שאני ממש מעריכה אותך לא פשוט כל מה שאת עושה ועוברת מה שלומך? רוצה לשתף?