התחלתי לפתח את עצמי וללמוד ציפורניים.. בעלי זורק לי פה ושם יציאות שאני לט אצליח ובלה בלה שזה לא בשבילי וכל זה מרגיש לי בגלל אחיינית שלו שעובדת בתחום.. הסברתי לו שככה מתחילים והוא כל הזמן עוקץ אותי על זה שאין לי לקוחות (עדיין לא סיימתי ללמוד) בכל אופן כל הזמן אני מתבאסת עליו על החוסר פירגון כי הוא מנסה כל פעם מחדש לגלות טת עצמו ולפתח את עצמו וטני תמיד תומכת אז עד שאני עושה משהו בשהילי אני לא מקבלת תמיכה בכלל.. וגם בלי קשר תמיד יורד עליי ליד אחרים בקטע של להצחיק את כולם ואני נפגעת מזה תמיד והוא יודע אתמול היה השיא.. היינו אצל ההורים שלי עם המשפחה שלי ועשיתי ציפורניים לאחותי.. הוא נכנס מהחצר ומתחיל לרדת על הקטע עם הציפורניים וצוחק (כאילו זה מצחיק מישהו).. ואחרי זה התקרב מאחורי הכתף שלי לראות מה אני עושה ואומר "איזהההה גרועעע" וצוחק.. באיזה עולם זה מצחיק?! נמאס לי פשוט נמאס לי מההשפלות ומהירידות , נמאס לי שהוא מנסה להקטין אותי שאני לא אפתח את עצמי (כאילו שבי בשקט בצד תעשי את התפקיד שלך עבודות בית ואמא) ככה גם אבא שלו מתנהג לאמא שלו וזה עוד יותר מרתיע אותי ומלחיץ אותי.. זרקתי לו אתמול הערה של "נחנקתי ממך וכדאי לך להשתנות" אמר לי אל תאיימי עלי בזוגיות.. כבר לא יודעת 4יך לדבר איתו שיבין שהוא לא בסדר באמתת כי בקצב הזה זה קרב אבוד מראש 😫

אמרת שככה אבשלו התנהג לאמשלו,אז מה את מצפה? זה מה שהוא ראה בבית כל הזמן אז הוא לא מכיר משהו אחר... תנסו ללכת לייעוץ זוגי שהוא יקבל כלים איך להתייחס לאשתו ובאיזה כבוד ואולי גם ילמד שמה שהוא ראה בבית בילדות זה לא משהו תקין.

כנראה שהוא מפחד שתצליחי ותרוויחי יותר ממנו. תוכיחי לו שהוא טועה ושתצליחי בגדול. שיהיה בהצלחה. תראי לנו תמונות של העבודה שלך :)

מאמי תביני דבר אחד מאוד פשוט - אנשים שלא מאמינים בעצמם לא יאמינו באף אחד! עצם זה שיש לך את המסוגלות לתמוך בו ולהרים לו רק אומר שיש בך את היכולת להצליח ואת מאמינה בעצמך. מי שלא יכול לעשות את זה לא מבין שזה נטו מתוך עצמו כי הוא לא מאמין שזה אפשרי בכלל... זה לא במיינדסט שלו שיש אפשרות להצליח בכלל. זה לא את זה הוא.

אוף אבל למה אבל למההה לקבל את זה?? אל תדברי- תציבי עובדה ותעמדי מאחוריה. אם עוד פעם אחת ארגיש שאתה מקטין אותי או מזלזל בי ובעשייה שלי- אין לנו מה לדבר- לא רוצה לדבר עם מי שאין לו משהו טוב לומר. ותעמדיייי מאחורי זה!!

תודה בנות , אני טמאתי לו כמו בפעמים הקודמות שהוא חייב להתחיל לפאגן לי או שאפילו אל תפרגן אבל אל תוריד אותי למטה. לא מגיע לי. אמרתי לו שאני לא רוצה לחיות ככה ושהוא בול כמו אבא שלו (זה דבר שמאוד כואב לו לשמוע כי הוא תמיד מצדד באמא שלו ולט סובל את אבא שלו בגלל ההתנהגות) ואין מה לעשוצ היה צריך לשמוע את זה .. ביקש סליחה (כמו בפעמים הקודמות) אמרתי לו שלא יבקש סליחה אלא שיתחיל להשתנות. ואני אומרת לו להשתנות כדי שלא נגיע למצב של להפריד כוחות כי לא מגיעה לי ההתנהגות הזו חד משמעית!

גם אמרתי לו כמה פעמים שאני לא אמא שלו. אני לא נשארת במקום שאני סובלת בו .. והוא יודע שזה נכון הרי בגלל זה עזבתי את הבית של ההורים וגרתי לבד בגלל שסבלתי שם.. אז זה מרתיע אותו ומקווה שבאמת ישנה משהו הפעם.