בנות אני מרגישה צורך לפרוק וירגיע לדעת אם יש עוד שמרגישות כמוני. אני אמא בפעם הראשונה לבייבי בן חודש וחצי, מגיל שבועיים הגזים אצלו זה השגרה בלתי נסבל וכואב לראות אותו סובל ומה לא ניסינו הכל כולל הכלללל אפילו לקחנו לרופא כי חשבנו שאולי פספסנו משהו אבל לא ״זה רק גזים״ ככה כולם אומרים . החלפנו תמל לפני שבוע ועכשיו גם סובל מיציאות קשות פשוט צורח! אני מרגישה שאני ״לא נהנית״ ממנו, הילד רוב היום סובל, רואה אותו מתפתל ונקרע לי הלב, אם יש איזה חיוך קטן של דקה אני נרגעת ואז שוב חוזר הבכי... לטייל איתו או לצאת מהבית לסיבוב זה פרויקט כי ישר יש מחשבה ״אבל הוא יבכה״ ״אבל הוא יצרח״ ״הוא לא יהיה רגוע״ אז מוותרת ונשארת בבית איתו, לא מפסיקה לחבק לנשק לנסות להרגיע.. כולם אומרים לי תצאי מהבית קצת זה יעשה לך טוב אבל אף אחד לא מבין מה אני עוברת ומה הוא עובר ולצאת מהבית איתו זה לא כזה ״כיף״ לפעמים עוברת בי המחשבה ״למה התינוקות של החברות כל כך שקטים רגועים פשוט תענוג ורק שלי ככה סובל בוכה אין רגע של מנוח.. ״ מה זהו ככה זה יהיה? למה אני לא נהנית ממנו.. מרגישה רע עם עצמי שאולי אני לא עושה מספיק או לא מספקת את הצרכים שלו אבל באמת שאני עושה מעל ומעבר לא ישנה בלילות ישנה בימים רק סביבו.. הלוואי שיגיע היום ואתחיל להנות ממנו ולחוות את הדבר הזה שכולם מדברים עליו ה״נחת״ ממנו

היי אהובה התינוק שלי בן 5 חודשים יכולה להגיד לך מניסיון שזה עובר ומשתפר ההתחלה מאוד קשה, קשה להתחבר הכל על אוטומט טיטול בקבוק לישון בכי הוא פחות מתקשר כי הוא פיצי אבל ככל שיגדל זה ישתפר, הגזים יעברו, הוא יחייך יגדל יהיה סקרן אני התחלתי להרגיש חיבור אמיתי לבן שלי אחרי 3 חודשים בהתחלה היה מאוד קשה זה יקרה!!! ואל תסתכלי אצל אחרות, מה שניראה ורוד לא בהכרח כזה… כל אחת והצרות שלה שלא תמיד רואים וכן תצאי , אל תפחדי. תישארי בסביבת הבית טיול ברגל… כדי שאם יבכה תוכלי ישר לחזור הביתה אל תחששי הם אוהבים את הבחוץ ונהנים מזה וכמובן שזה גם טוב לך חיבוק ❤️

ליר תודה רבה על העידוד, הלוואי והזמן יעבור ובאמת נראה שיפור 🙏🏽

לא באמת נהנים מתינוקות בגיל הזה.. זה די נדיר. הגדול שלי היה צורח עד גיל 4 חודשים בלי הפסקה ולא היה ישן עד גיל שנה שלקחנו יועצת שינה. הקטנה שלי הייתה לא מורגשת בכלל בכלל עד גיל חצי שנה כי רק ישנה ומאז הייתה תינוקת נוחה מאוד. כל ילד זה משהו אחר. מה שכן לא נהנתי משניהם בגילאים ההתחלתיים האלה כי האחד בכה והשניה ישנה כל הזמן.. זה לא משהו חהנות ממנו. תינוקות זה קשה ממש וגם יש לך דכדוך אחרי לידה ולא בא לך כלום. לא קל. כשאת בחוץ עם התינוק הוא רגועיותר או שאת לא רואה שינוי?

סיוון אני יוצאת איתו כמה שאפשר, הוא אוהב לטייל עד שתוקף אותו איזה כאב בטן או סתם אי נוחות שמוציאה אותו מדעתו אז ישר עולה הביתה ומרגיעה. באמת מרגישה לפעמים שלא בא לי כלום, החברות מנסות להוציא אותי מהבית או להיפגש כולן יחד אבל הן לא מבינות ש״במצב שלי״ אין חשק לכלום ובטח שלא להוציא תינוק סובל מהבית כולם אומרים לי זה יעבור ואני רק מחכה כבר שהזמן יעשה את שלו ובאמת יעבור ..

אחרי שהגדול שלי נולד הייתי בוכה בהיסטריה כל יום כל היום ולא הבנתי למה עשיתי את זה לעצמי והרגשתי שככה חיי יראו ככה לנצח והוא ימשיך להיות תינוק שצורח עליי וזה לא ישתנה לעולם. אז זה עובר ולא עובר. התלות שלו בך קטנה עם הזמן אבל יש ימים שגם כשכבר גדול צריך אותך. הבן שלי למשל שהיום הוא בן 4.5 נרדם כשאחד מאיתנו יושב לידו וזה יכול לקחת גם שעה לפעמים. אמנם לא צריך כבר ללטף ולעשות טקסים כאלה ואחרים אבל עדיין איתו. ובמהלך היום הוא עצמאי מאוד. אז כן זה משהו שעובר. מצד שני התחושה הזאת שיש לך, את צריכה להתחיל לפעול, גם אם זה בדברים מאוד קטנים. אישית הייתי אומרת לבעלי שאני מתחרטת על השניה שנכנסתי להריון ואני לא רוצה את הילד הזה ובוא נביא אותו למישהו שישמור עליו ויותר טוב לו בלעדי. בעלי היה מפחד להשאיר אותי איתו לבד. עם הזמן ההורמונים מתאזנים כי ככה הגוף עובד אבל חשוב גם לעשות פעולות שיוציאו אותך גם מהמצב הזה. אם זה לדבר עם מישהו על התחושות שלך, אם זה להתקלח בלי לדמיין אותו צורח ולשמוע שקט איך שאת סוגרת את המים, לתת אותו לאבא שלו ליום של זמן איכות ואת תלכי למקום אחר ולא תהיי לידו למשך יום שלם עם פלאפון על שקט, לנסות לישון לילה, דייט עם בעלך, לרקוד, לקרוא ספר שלא קשור בהורות. כל דבר שיעשה לך הרגשה שאת זאת את ולא האמא הזאת שאת לא מזהה במראה שלא מבינה שהיא אמא בכלל. ועם הפעולות האלה זה יבוא. אגב גם להכין לעצמך ארוחת צהריים מזינה וטובה זה נחשב

מה אני אגיד לך סיוון, פעם ראשונה מאז שאני אמא שאני בוכה ולא בגלל שהילד בוכה אלא כי המילים שלך הזיזו לי משהו בלב כנראה... פשוט קראתי את מה שרשמת ודמיינתי אותך כאילו את לידי אומרת לי את זה.. תודה לך ותודה עלייך תודה שהיית פה כדי לענות ולנסות להרגיע ❤️

את מותק. זה באמת באמת מובן מה שאת עוברת. יש לך אפשרות לפנות לטיפת חלב ולהגיד שאת חושבת שאת מתמודדת עם דיכאון. הן יכולות לעזור להפנות אותך לגורמים רלוונטיים. לא בטוח שזה דיכאון כי את באמת מטפלת בילד והכל וזה נשמע לי יותר כמו דכדוך אבל אני לא אשת מקצוע בתחום וגם הדברים יכולים להתפתח.