שבוע 37+6 לפני שלשה ימים, אחרי חשש לירידת מים (תחתון רטוב) הגעתי למיון משם הרופא בלילה בדק אותי עם ספקולום והחליט שיש באמת דליפת מים, משם לאשפוז שם החליטו לשלוח לחדר לידה, 15 שעות עם פיטןצין ושום התקדמות, בדיקות נוספת של רופאה ראתה רק פקק רירי והפרשות, טענה שמה שהרופא הראשון ראה היה פקק רירי או פטריה שאולי יצרה הפרשות מטעות. ניתקו אותי מהפיטוצין, העבירו לאשפוז, הצירים לאט לאט נעלמו ושלחו אותי הביתה. מעבר ללעכל שאני הולכת ללדת ולפגוש את הילד שלי בהפתעה, כאבים יומיים ללא שינה ואחכ לחזור לעכל שזה לא קורה, לא להפסיק לדאוג לגבי כל דבר, לספר לאנשים שחיכו לשמוע שנולד שבעצם אין כלום למרות שהייתי בחדר לידה.. בעלי שלא מצליח להכיל אותי בכל הסיטואציה ואנחנו מאז כבר הספקנו להתווכח בצעקות. ועכשיו הבוס שכמובן מחכה שאחזור לעבוד. פשוט לא יכולה להכיל את הכל אני כל היום בוכה בלי להפסיק.. גם אמא שלי במצב בריאותי לא טוב. מרגישה שהכל גדול עלי! איך חוזרים לשגרה אחרי דבר כזה ומחכים כרגיל ללידה? מישהי עברה משהו דומה?

1. להוציא ימי מחלה במידה ויש 2.לדאוג לעצמך ולהיות רגועה 3. לא להקשיב לרעשי רקע 4. להשתדל לא להתווכח

תגידי לבוס שימשיך לחכות !!! תוציאי ימי מחלה !

תוציאי מחלה עד ללידה! וככה תהיי רגועה ובבית ותוכלי להיות קרוב לאמא שלך.. ולגבי בעלך- גברים הם עם אטום! שלא תמיד יכולים להבין אותנו במיוחד בסיטואציות כאלה.. אני הגעתי לבית חולים לצורך זירוז והכניסו לי בלון- איך שבעלי ראה שזה לא מתקדם מהר החליט לנסוע הביתה לישון.. מאוד נפגעתי ממנו ורבנו על זה ממש, בבית חולים.. רציתי שיהיה לידי כל הזמן.. תנסי להיות רגועה, לפחות בשביל הבייבי!

תודה נסיכות! יוליה באמת גברים עם אטום, מסוגלים להתלונן שהם לא ישנו מספיק כשהם לגמרי חזרו לישון בבית ושאת בסבל עם כאבים.. ואחכ גם להתווכח על זה. לגביי ימי מחלה באשפוז אמרו שאין צורך בשמירת הריון ושחזרתי ל״הריון משעמם״ עד הלידה.. יצאתי ככ עצבנית משם, לפני הזירוז הביאו 7 רופאים להסביר לי שהתינוק בסכנה ושחייב להכניס לחדר לידה ולזרז ואחכ עוד גרמו לי להרגיש כאילו אני הבעיה שלא זיהיתי נכון ירידת מים ״פעם הבאה תחזרי רק אם את בטוחה שיש ירידת מים״ למרות שאני זו שהתווכחתי איתם שיבדקו שוב לפני שעלינו לחדר לידה. גם בעלי האשים אותי שבכלל לא היינו צריכים להגיע למצב הזה והריבים היו בעיקר על זה ועל זה שהוא עייף או שאני מגזימה וכעס עלי שבכיתי אחרי כל הסיפור. מרגישה בחרדה לקראת הלידה האמיתית שתגיע..

תנסי לנוח.. ולהתרחק מהסיטואציה.. ולא שצריך שמירת הריון, רק ימי מחלה.. תגידי לבוס שלך שכבר עבד לך ואת נשארת בבית.. ואם זה לא סוד איזה בית חולים היית?

לא סוד חח הייתי באיכילוב, חייב להגיד שההבדל בין מי שעובד ביום למי שעובד בלילה שמים וארץ, במהלך היום עד הערב נתקלתי בצוות מקצועי ומדהים גם אישית הוא גם זה שזיהה את הטעות שבוצעה ע״י הצוות שהיה בלילה. אני סירבתי שהאחות בלילה תעשה זירוז נוסף של פקיעת מי שפיר או סטריפינג ותכלס מנעתי קיסרי.

אני אישית עובדת בבית חולים אחר , בתל השומר.. ורק בגלל שאני יודעת איזה עומסים יש באיכילוב ובתל השומר בחרתי ללדת בוולפסון.. הצוות סופר מקצועי, המיון יולדות לא היה עמוס ותכלס נהנתי יותר.. הייתי ממליצה לך ללכת לעשות אולי סיור ולהתרשם.. איכילוב ותל השומר זה כמו מפעילים לימור תינוקות..

זהו האמת שהעומס באמת מורגש בעיקר בלילה, אבל באמת פגשתי המון רופאים ומיילדות מדהימים שעזרו לי לעבור רגעים לא פשוטים בימים האלה. הסיבה שבחרתי באיכילוב בהתחלה היא באמת רק בגלל המרחק, אנחנו גרים עשר דקות משם

תראי הצוות יכול להיות סופר מקצועי כי פוגש המון מקרים אבל גם יכול להיות שכשאת צריכה אותו הוא יהיה כבר עייף ומותש וללא כוחות.. אמרתי לך את ההמלצה שלי האישית..

כן לגמרי צודקת יש לזה יתרונות וחסרונות