פריקה קטנה... ב"ה יש לי ילדה בת שנה ו8 ותינוקי בן 3 חודשים, כמה אני מאושרת ואומרת עליהם תודה! אבל וואו, כמה קושי אני חווה ביום יום, אני סחוטה מעייפות ממש לא יודעת איך לתאר את הרמה של העייפות. ב"ה ככל שהתינוקי גדל הוא צובר זמני ערות יותר גדולים, מג'נגלת בין שניהם מהרגע שהגדולה חוזרת מהמסגרת, מתחזקת את הבית באופן יומיומי (סידור, ניקיון, אוכל, כביסות וכו'), מקלחות, השכבות, מסיימת את הערבים שלי מאוחר ממש. מנסה להבין איך עושים את זה לטווח ארוך בלי להישחק ככה, ועוד יותר איך עושים את זה כשחוזרים לעבודה?? אני בטרפת וכן, ב"ה הבית והילדים בעיקר עליי כי בעלי חוזר מאוחר הביתה בהסכמה של שנינו.. כשהוא נמצא הוא מנסה להקל עלי כמה שאפשר ונותן לי לנוח כשמתאפשר! אבל עדיין, זה טיפה בים.

חיבוק אהובה. עם תינוקת בת חודשיים, גם בעלי יוצא מוקדם וחוזר ממש מאוחר. אמא עוזרת המון שיכולה אבל מרגישה בלי עתיד! מרגישה כיאלו המרתון הזה סביב הבית והטיפול בתינוקת אוכל לי תעצמות! אני מבואסת מיזה שאני לא מצליחה להנות מכל הטוב הזה שאלוהים שלח לי, לא מצליחה להנות מארוחת ערב טובה או סתם לעשות סיבוב בקניון.

הדרך היחידה להשאר שפויים זה לבקש ולקבל עזרה. בין אם זה מקרובייך ויש גם לא מעט בייביסיטריות צעירות שלוקחות גרושים לשעה. יוכלו להעסיק את הגדולה כמה שעות וימים שתרצי בזמן שאת בעיסוקייך בבית/בטיפול בקטן או סתם נחה ונושמת לרגע.. כמובן זה ממש תלוי בפן הכלכלי. ובאופן כללי, למצוא זמן למנוחות כי נקיונות, כביסות וארגון הבית 🙄 תמיד יהיו על הפרק אבל המצב הנפשי והכוחות שלנו יותר חשובים! וכמובן סבלנות ולקיחת אוויר.. כי זאת רק תקופה והקושי יעבור מתישהו. וגם לפרוק מול חברה טובה/אחות או מי שקרוב אלייך מספיק מאוד מנחם ונותן כח להמשך.