אוף צריכה את דעתכן .. ילדתי לפני חודשיים.. אני כל היום עם הקטן בבית ובעלי חוזר מאוחר מהעבודה. מאז שילדתי פתאום בעבודה שלו יש עומס והוא חוזר מאוחר הרבה יותר בהפרש של כמעט 3-4 שעות ככה שאני כל היום עם הקטן לבד. מה שהכי מרתיח אותי, שהוא לא מתוגמל על זה ולא מקבל שעות נוספות. המנהל שלו מנצל את החולשה של העובדים ומפיל עליהם ים של עבודה ולו זה לא בדיוק מפריע... הוא פשוט שותק. אתמול אמרתי לו שחייב לשטוף את הבית לא שטפנו חודש כי פשוט אני לא מצליחה להגיע לזה וזה לא בריא לקטן לחיות בזועמה הזו ושיגיע מוקדם שישמור עליו ואתפנה. כמובן שהגיע ממש מאוחר היום כבר לא יכלתי יותר הייתי רעבה ועייפה לא אכלתי שתיתי ונחתי כי הקטן בכה כל היום בגלל הגזים והיה לי על הידים ושהוא חזר פשוט הוצאתי עליו את כל העצבים הכעס והתסכול ועשיתי את זה בצורה רעה וצרחתי עליו שנמאס לי. כל השנים דחפתי אותו שילך ללמוד מקצוע ויתפתח לפני שיש ילד כי העבודה שלו לא מתגמלת ומנצלים אותם שם ויש לו גם את הפחד לעזוב מחשש שלא יצליח לפרנס. הוא פשוט התחיל לסדר את הבית אפילו לא אכל ומרוב סערה הפיל בטעות את המתקן כביסה עם הבגדים של הקטן על המים וגם על זה התפוצצתי ורבנו ממש ברמה שהתחיל לבכות שאני ממש תוקפנית והתגובות שלי קשות והוא לא מסוגל יותר. הסברתי לו שזה מהתסכול שלי וששנים אני דוחפת אותו בשביל שיתפתח במה שהוא רק רוצה ולא יחשוש מלשנות מקום עבודה כי אי אפשר לחיות בצורה כזו במיוחד שיש ילד. מה יקרה שאני אחזור בעצמי לעבודה? עכשו אני אוכלת סרט על התגובות הקשות שלי כלפיו שאני בשעת תסכול מגיבה ככה. מצד שני אם אני לא מגיבה ככה הוא לא מתעורר.... שנים שאני עושה איתו שיחות על זה ועכשו שזה המצב אני מרגישה עמוסה. אחרי כל המריבה הזו אמר לי שיתחיל קורס שהוא רוצה בקרוב וכמובן שאצטרך להכיל גם את זה אבל אני מוכנה כל עוד הוא יעשה את המאמץ אבל טוב שנזכרת עכשו באמת..... בסוף אמרתי לו שאני חייבת לצאת לנשום הלכתי לחברה וחזרתי עכשו ואני אוכלת סרט על ההתנהגות שלי כלפיו ועל זה שגרמתי לו לבכות. מה אתן חושבות?

אני חושבת שאת צודקת כנראה בעלך לא מבין מזה להיות אחרי לידה ועוד עם תינוק שסובל מגזים ולא יורד מהידים אבל מצד שני כן קצת הגזמת עם התגובה שלך מה שאני הייתי עושה עכשיו או מחכה לבוקר ועושה שיחה רגועה של התנצלות ואיך פותרים תבעיה שהוא יותר יתגמש ויעזור או שרושמת לו עכשיו מכתב ומסבירה את מה שמרגישה (לפעמים זה יותר טוב גם.. בהצלחה❤

הוא לא מבין מה זה להיות לבד כל היום ולהתמודד ולא להצליח לאכול לשתות ובכלל להכנס לשירותים להתפנות.. אמרתי לו שיקח בסוף החופשת לידה שלי חל"ת אני אחזור לעבוד והוא יהיה עם הילד כי תיכננו שאמשוך חצי שנה בבית עם הקטן ולא רשמנו אותו לפעוטון ויראה כמה זה קשה... וכן התגובות שלי כלפיו מאז שילדתי מאוד סוערות אני יודעת שזה על גבול התוקפנות וזה לא תקין בכלל מצידי להתנהג ככה אבל גם אני חושבת שאני צריכה טיפול כי בטיפת חלב האחות אמרה לי לפני חודש שאני מפתחת דיכאון אחרי לידה וחשבתי שהצלחתי להתמודד אבל כנראה שאם הפכתי תוקפנית במצבים מסוימים אני זקוקה לעזרה. מפריע לי שהוא בעצמו לא מבין את זה והוא יכול לעזור לי במקום זה אני מרגישה רע מאוד עוד יותר גם על ההתנהגות שלי כלפיו וגם על המצב ...

למה למה למה לריב ככה זה מה שיש לי להגיד

יש דרך לדבר בין בני זוג

לדעתי יש כאן כמה נושאים קודם כל נושא התסכול שלך האישי - לידה לאחר לידה פתאום את אמא אין לך זמן לעצמך את מגדלת תינוק 24/7 ונשמע שאין עזרה, זה מאוד משפיע. הורה חברה או בייביסיטר שיתנו לך קצת מנוחה ביום אחר בערב יוכלו להוריד מהעומס. חוץ מזה שדיכאון אחרי לידה זה דבר אמיתי תלכי לטיפול ותיקחי כדורים נוגדי דיכאון אם צריך. דבר שני נושא העבודה שלו- זה מאוד קשה לראות מהצד מישהו עובד כמו משוגע ולא מצליח להתקדם למשל לקבל יותר כסף או לעבור לעבודה נוחה יותר. מצד שני גם הוא חווה את התיסכול ומרגיש רע שהוא לא מצליח להתקדם, אין מישהו שלא רוצה להרוויח יותר עם עבודה יותר קלה ומעניינת באותם שעות. לצורך אישי שלו שילמד ויתפתח אבל זה חייב לבוא ממקום נעים מקבל וסבלני. אל תשכחי שיש אנשים שעבודתם היא משמרות - חלקן גם משמרות לילה ולא בהכרח שאלו עבודות לא מתגמלות, אני בטוחה שתמצאו דרך להגיע לפשרה ולסדר יום יותר הגיוני, תדברו על הדברים הרבה ותבקשו עזרה. נושא הטיפול בילד-תנסי למצוא בסביבתך הקרובה נשים בחופשת לידה להעביר איתן לפחות חלק מהיום ולחלוק את הקשיים לצחוק קצת ביחד זה עוזר מאוד.