אני אימא טריה.. כל יום מחדש הוא קושי והתמודדות ואני מרגישה שזה גדול עליי להיות אימא אני אוהבת את התינוק שלי אבל המחשבה על ההתמודדות שיביא איתו המחר גורמת לי לרצות לא להתעורר בבוקר זה עובר מתי שהוא? התינוק שלי בן שלושה חודשים תיכף😔

ואי בול התחושה שהייתה לי בהתחלה אז כן זה הולךך ומשתפר רק בגיל שבעה חודשים התחלתי להרגיש שאני גם נהנית מהילד ולא רק סובלת! החודשים הראשונים מאוד מאוד קשים אבל כן תהיי עם יד על הדופק שזה לא דיכאון או משהו

אהובה יקרה זה טבעי שאת מרגישה ככה , את חוששת וזה בסדר גמור איך אמא שלי אומרת ״אנחנו לא נולדנו אמאות״ וזה כל כך נכון, כל יום תלמדי מה זה ליהיות אמא אומרת מישהי שחיכתה לילד משלה 4 וחצי שנים אין אושר כזה , הוא ימלא לך את כל היום כל יום מחדש . תהני מזה , תצמחי מזה ... ואני בטוחה שאת אמא נדירה ביותר! ❤️

היי יקירה זה נקרא דיכאון לידה תקראי על זה באינטרנט . ובבקשה אהובה גם בשבילך וגם בשביל התינוק תגשי אפילו לאחות טיפת חלב או לרופא ותספרי להן מה את מרגישה את צריכה יעוץ מקצועי וחשוב שתדעי שרובן סובלות מדיכאון אחרי לידה . כל אחת והדרגה שלה וגם תלוי מאוד בסובבים אותה וכמה תמיכה יש לה . זאת לא בושה חשוב לטפל בזה שלא יחמיר . וחשוב שתדעי כן זה עובר לפעמים זה בא מהרצון שלנו להיות אמהות טובות כל כך ולא תמיד מרגיש לנו שאנחנו כאלה ... לפעמים זה מחולשה ועייפות שבאים בדרך כלל אחרי לידה . הגוף חלש פיזית ונפשית . אני עברתי דיכאון אחרי לידה חצי שנה סבלתי ולא ידעתי בכלל שאני בדיכאון....הייתי עצבנית עצובה ולא רואה את האור בקצה המנהרה כמו שאמרת לא רוצה להתעורר לבוקר שאחרי ... והעצוב מכל שאף אחד סביבי לא ראה מה עובר עלי כולם פשוט היו עסוקים בלשפוט אותי כל הזמן . ופשוט בוקר אחד החלטתי שאני לא מחכה שאף אחד יעזור לי ואני לא מוותרת על עצמי ועל הילדים שלי ומתעוררת לחיים מתחילה להפעיל את עצמי בכוח ומתחילה לחייך בכוח לא נחה לרגע בכדי לא לתת למחשבות להשתלט עלי כל הזמן בתעסוקה ובתזוזה ועשייה וזה מה שגרם לי להתאפס על עצמי . באותו הזמן לא הבנתי שזה דיכאון אחרי לידה רק אחרי שנתיים בלידה אחרת הבנתי שמה שהיה לי זה דיכאון ומזל שהייתי חזקה להתעורר על עצמי לבד . שולחת לך חיבוק חזק ומאמינה שאת יכולה להרים את עצמך כי רק את יודעת מה עובר עליך אל תחכי שמישהו ישים לב אליך .

גרמתן לי ממש לבכות😔

אהובה את לא היחידה רובן עוברות את זה . תבכי ותתפרקי כמה שאת צריכה אבל אחרי זה את מתעוררת חדשה ומחייכת.... מספיק שכל יום תקציבי לעצמך זמן של משהו שיגרום לך לחייך ... לדוגמא חצי שעה של מוזיקה וריקוד עם עצמך לבד ..... אם את בדת אז 2 פרקי תהילים זה בדוק מוציא מחרדות ודיכאון .... אולי איזה זמן של קפה או גלידה עם חברה .... גם אם תתחילי בכוח ותאלצי את עצמך לחייך ולעשות משהו שאת אוהבת אפילו 10 דקות ויום למחרת 15 דקות ויום אחרי חצי שעה ... בסוף החיוך יבוא טבעי והכל יחלוף . תזכרי שכל יום זה יום חדש ולהיות מאושר ומחויך זה עבודה שלנו עם עצמנו . ותפרגני לעצמך תמיד.

סליחה על המגילות שאני כותבת ... אני כל כך מבינה לליבך שהלוואי והייתי יכולה להראות לך איך הכל עובר.

ממש לא סליחה גלי תודה רבה לך❤️ את מחזקת אותי מאוד