בנות מה הייתן עושות במקומי? אני נמצאת בזוגיות מעל 15 שנה כל השנים האלה סחבתי את בעלי נפשית ורגשית דחפתי אותו להצלחות האמנתי בו ואף פעם לא שמתי לו רגליים בשום דבר שרצה לעשות. במהלך ההריון חוויתי משבר וחזרו אלי טראומות מזוגיות קודמת (שממנה יש לי ילד) ובעלי לא כל כך היה שם לדוגמה היתי בוכה ונכנסת להתקף חרדה של רעידות והוא היה מתעלם, היתי רומזת לו שאני צריכה אוויר או מנוחה והוא היה אומר שאין לו כסף לצאת (למרות שאפשר סתם לשבת בים) וכל מיני כאלה. אחרי הלידה זה ממש החמיר אפס יחס אפס הבנה בסיסית של מה שאני עוברת דיברתי איתו על זה והוא אמר לי את בדיכאון יעבור לך מתי שהוא ותמיד היה שואל בחזרה את בכלל יודעת מה אני עובר??? (סליחה??? לא רוצה להתנשא אבל כל השנים האלה שמתי את עצמי בצד פעם ראשונה שאני באמת צריכה מישהוא לידי ואין אותו??) . אני מרגישה שאני במערכת יחסים ממש הרסנית לי ולילדים שלי מה הם לומדים מאבא שלהם? הוא לא משקיע לא זוכרת מתי הוא אמר מחמאה בפעם אחרונה (והסביבה כן נותנת לי מחמאות על המראה) או הביא פרח מהשיח, פשוט מרגישה שאני צריכה לקום ולעזוב ואז אני אתחיל לפרוח. (אם תגידו לי לפנות לטיפול זוגי דיברתי איתו על זה הוא פשוט לא זז לא עושה כלום הוא אומר נלך נלך ותמיד יש לו משהוא יותר חשוב)

הייתי הולכת לטיפול לבד, לא חושבת ומדברת יותר מדי אלא קובעת תור, בטיפול תוכלי להבין ממבט מקצועי יותר מה באמת קורה בזוגיות שלך, איך להתמודד ומה את עושה לא בסדר, אולי תקבלי כוחות תעזוב, אולי תקבלי כוחות להתמודד ולעזור לבעלך להיות יותר טוב ואז את תרוויחי מכל הסיפור, אם את רוצה חקבל עזרה והוא לא אז לכי לבד

אני חושבת שאת חייבת לפנות לעזרה מקצועית עבור עצמך ולמענך! זה מציל חיים אל תנסי למצוא את הפתרון שלך אצל אנשים אחרים כולל משפחה ובעלך זה מצבים שרק איש מקצועי יוכל לעזור לך ולהרים אותך למעלה! את אלופה עברת הרבה תני לעצמך את המקום שמגיע לך