ילדתי לפני 10 ימים מרגישה שאני בדכאון קשה אמנם יש לי הרבה עזרה מבעלי שהרבה תומך וחמתי וחמי (גרים אצלם ביחידה דיור) אבל מרגישה שיש לי מצפון שמישהו אחר מטפל בתינוקת שלי אני חייבת שזו תהיה אני אבל אני מתמוטטת אין לי את החופש שלי יותר אני כל היום עצובה אין לי תאבון וכשאני ישנה והתינוקת לידי בעריסה אני לא ישנה טוב איך מתמודדים עם הקושי הנפשי???

מדברים המון עם המשפחה ומסבירים להם את המצב זה בסדר לקבל עזרה כמה שרק תצטרכי את חייבת את זה תמצאי משהו שאת אוהבת ותעשי אותו לעיתים תכופות תתאווררי בחוץ זה טוב לנפש תגידי לבעלך שאת מרגישה בדיכאון ואת צריכה שבתקופה הזאת יהיה לצידך ויבין אותך וינסה ככל האפשר לא לשפוט אותך. והולכים לרופא לבקש שיחות עם פסיכולוג זה יכול לעזור ב’’ה תעברי את זה זריז ותשכחי מזה כאילו לא קרה מעולם❤🌸

אומרים שצריך כפר כדי לגדל ילד. אני ממש מבינה את התחושה הזאת שרק אני צריכה לטפל. הייתי כמוך בדיוק, הבעיה שמהר מאוד מגיעה ההתמוטטות כשמתמידים בזה. חייבים עזרה וזה לא ברמה של פינוק אלא באמת חובה... אנחנו אוהבות להרגיש גיבורות ועדיין ומה שלא נעשה לא יספיק, כאילו עד שלא נתמוטט נפשית פיזית ורגשית לא עשינו מספיק כי תמיד מדברים על כמה שאמא צריכה להקריב ולתת וכל השירים מדברים על אמא שנותנת הכל והסיפורים על אמהות זה אמא שויתרה על עצמה ואנחנו כביכול צריכות גם. מאמי את אמא מושלמת גם אם תרשי לעצמך להרפות.. להיפך, את משדרת לילד שלך מסר שיש על מי לסמוך בעולם ושקיימים עוד אנשים שאוהבים חוץ מאמא ואיזה כיף זה כשיש הרבה אנשים שאוהבים אותך ושאתה יכול לסמוך על עוד אנשים חוץ מאמא. וגם לך זה שיעור חשוב בלהרפותולהבין שאת מדהימה גם כשאת יכולה להניח ראש ולהרדם אפילו שהוא אולי בוכה עכשיו בחדר אחר ואת שומעת בכי מרחוק ואת יודעת שיש מי שמטפל בו הכי טוב שיש