חייבת לפרוק..יש לנו 3 ילדים קטנים. כל פעם שיש משהו כמו חופש, מחלת ילד, מלחמה, סידורים, בדיקות. הכל אני עושה לבד. בעלי מתנער ולא שומר עליהם אף פעם ולא מוכן להפסיד חצי יום כדי לשמור עליהם או לקחת אולם לרופא. כאילו שהבאתי אותם לבד. אני לא מצליחה להסתדר באף עבודה. בעלי עוד מצפה שאני ירוויח משכורת גבוהה ועוד מעיז להתלונן. אני לא מוצאת אף עבודה שמתאימה לשעות ולחופשות של הילדים. אין לנו עזרה מאף אחד. הכל אני. למדתי מקצוע ואני מוצאת את עצמי עובדת בעבודות חרא כי אין לי ברירה..רע לי. כל ראיון עבודה מתחיל טוב עד שמגיע השלב של: כמה ילדים יש לך? ואז אני מבינה שנגמר הראיוןן. אבל בתוך תוכי אני גם אומרת יש להם מזל שלא קיבלו אותי כי הייתי מחסירה כל שני וחמישי. ומה שהכי קשה לי זה הבעל החוצפן הזה שלא מספיק בנה קריירה ועסק על חשבוני והתפתח מבלי שאף אחד יפריע לו, עוד מעיז לרדת עליי כמה שאני אפס, שלא מקבלים אותה לאף עבודה, ושלא מצליחה להסתדר באף עבודה. תמיד הייתי אשה עם שאיפות ועם רצון להתפתח ולעבוד ואני לא מצליחה פשוט. לא מצליחה בכלום. תמיד שמתי את עצמי בעדיפות אחרונה ועכשיו אני מבינה שגם הוא שם אותי בעדיפות אחרונה. תמיד מזלזל בי לא משנה מה. אחרי לידות הוא רק עסוק בזה שאני נמצאת בבית ולא עובדת. אפילו לא שואל איך אני מרגישה..לא חושב להגיד לי תודה על הילד שהבאתי לו. חושב שאני משרתת. הכל לצערי אמא שלו מילאה לו את הראש עלייי וגרמה לו להתייחס אליי כמו לסמרטוט. כל פעם הייתה אומרת לו דברים רעים עליי. שאני עצלנית, שלא מביאה מספיק כסף, שלא מבשלת מספיק. ומה שקורה שבעלי רואה את המציאות עקום וחושב עלייי דברים רעים. אני במלחמה מול כל העולם פשוט ככה.וצריכה להרים את עצמי לבד ולגדל לבד 3 ילדים ולתחזק בית ולעבוד במה שיש כי אני לא יכולה לשבת בבית אפילו יום אחד בלי עבודה שחס וחלילה לא יגידו שאני עצלנית שלא עושה כלום. ואין לי אף אחד בעולם הזה. חברות כבר לא נשארו. משפחה אין כי ההורים גרושים וכל אחד בפינה שלו. פשוט נמאס

ואנחנו צריכות להקריב את הקריירה שלנו ובמקום להגיד לנו תודה הוא מעיז לרדת עליי שאני אפס

בעלי שונה ממה שהוא היה כשהכרנו. הוא היה צנוע עד שהתפתח בזכותי ובזכות התמיכה שלי ועכשיו יש לו עסק ואני כמו סמרטוט נשארתי

שיחה רצינית על שלום בית וזוגיות בדחיפות

אין לי כוח כבר לשלום בית הזה. עייפתי.. בא לי כבר להעיף אותו לקיבינימט. אותו ואת אמא שלו המטומטמת שאשמה בכל הזלזול שלו בי

אני חושבת ששיחה טובה אחד עם השניה יכול מאד לעזור לפרוק מה בידיוק כואב ומפריע ולכי תדעי אולי דברים ישתנו...

עשינו מיליון שיחות. מה אכפת לו איך אני מרגישה? העיקר הוא מרגיש מצוין ויש את מי להאשים שאין כסף

הבעיה שאין לנו כסף. והוא דןאג להאשים בזה אותי!!! כי אני לא מצליחה לעבוד כמו שצריך

הנה היום לא עבדתי כי התחיל מבצע אז מי יהיה עם הילדים?? והוא עוד התלונן על זה שאני לא יקבל משכורת היום

יש לו עסק אבל הוא מוציא המון כסףף המוןן. לא נשאר לנו מספיק לבזבז!

משפט חכם ששמעתי: אם אני כל היום בבית והבית לא מתוקתק. אז למה לעזאזל אתה כל היום בעבודה ואנחנו עדיין לא עשירים???

קנה רכב חדש, אייפון, לא יודעת המון הוצאות על העסק.. אני אפילו בגד לא קונה

gigi תודה על התמיכה הילדים שלי בגילאי שנה, חמש ושבע. קטנים. בעיקר הבן שנה שכל הזמן חולה

אימוש לצערי אני אחראית מידי כדי לעשות את זה והוא יודע. הוא לא אכפת לו גם שנכנס לחובות. לי כן אכפת.

זה כבר קרה בעבר נכנסנו לחובות ואכלנו חרא בגללו לא יודעת איך שרדתי את התקופה הזאצ אין סיכוי שאני חוזרת לשם

אנונימית זה נשמע ממש קשה, שולחת לך חיבוק❤️ גם אני אמא ל3 קטנים (הגדולה בת 4.5) ולמדתי מקצוע טוב שאני לא יכולה לעבוד בו כרגע בדיוק מהסיבות שציינת ( כל הזמן חולים וכו) ומצאתי עבודה בתור סייעת אישית לתמידים בתיכון שזו עבודה מושלמת בתור אמא (נמצאת בכל החופשים בבית והשעות נוחות..) ממליצה לך לחפש משהו בסגנון הזה , זה דרך המועצה המקומית

מיטל, חשבתי להיות סייעת אבל צריך להגיע ב7 וחצי. איך אני יספיק לפזר את הילדים בגנים בבוקר? אפילו למקצוע הזה אני מוגבלת

הגנים רק נפתחים בשבע וחצי עד שאני מסיימת פיזור זה כבר 8

סייעת בגנים צריכה להיות ב7 וחצי סייעת בבתי ספר מתחילה ב8 ממליצה לך ללכת על חטיבה/ תיכון שמה בכלל אפשר לעגל פינות ולהגיע גם ב9 אפילו..

אני בתיכון וזה אחלה חיים קלים!! תבדקי את זה

וואלה אני יבדוק תודה על העצה!!

בשמחה❤️