אני ממש עצובה, נמצאת בחודש שלישי ברוך ה ובעלי לא מפסיק להעיר לי שאני ישנה הרבה ורובצת, את הבית אני כן מנקה ושוטפת, הבית מבריק!!! התינוקת שלנו ישנה צהריים אז אני נרדמת איתה וזה מציק לו, הוא מעיר לי כל פעם, או שאם קמתי מאוחר בבוקר הוא יורד עלי.. היום למשל, קמתי משינה בצהריים והוא ישר אמר לי בואי ננקה את הגינה אפילו לא אכפת לו אם שתיתי או אכלתי (גם לא היום יום) הוא אסף עשבים שהיו זרוקים ובסוף אני שטפתי שעה את הכל וזה שטח ענק, אחר כך שטפתי את הבית והמטבח, הפעלתי מכונה ושכחתי לתלות ועכשיו הוא צעק עלי שזה יפול עליו כי אני כבר במיטה ותלה בעצבים, די נמאס ליי מרגישה שלא משנה מה אני יעשה או לא זה לא טוב בשבילו התחלתי תפקיד חדש עכשיו בבנק ובמקום לעודד אותי אמר לי מי ישמע, הנה עכשיו תבזבזי את הכסף שלך ואל תגעי בשלי .בבית אני מנקה את הרוב חוץ מכלים שהוא עושה (יש מדיח שמפעיל מידי פעם) וזבל שהוא מוציא והרבה עם התינוקת כי הוא אוהב להיות איתה ואני מעריכה את זה שהוא ככה איתה אבל איתי לא משנה מה הוא לא מעריך. אפילו תודה הוא לא אומר, מתנה מחווה כלום. ואז הוא מתפלא למה לא באלי לשכב איתו ...זה כואב לי בלב. בחיים גברים שיצאתי איתם התנהגו ככה תמיד העריכו אותי והביטחון שלי היה בשמיים. שלשום אחותי באה עם בעלה לבקר ואמרה לי כזה איך השתנית נהיית לפלפית קצת והיית פלפלית והיא צודקת ישר קלטה עליי שמשהו עובר עליי....למה הוא ככה אלי???