את בעלי הכרתי לפני 4 שנים, הייתה לו כלבת בולדוג צרפתי בת 5. כיום היא בת 9 אוטוטו. לא יכולה להיות עדינה אז אני פשוט אגיד את זה. אני לא סובלת אותה, מעולם לא סבלתי. היא כלבה מגעילה ממש, מסריחה, לא מחונכת ןלא מטופחת ומשירה יםםםםם של שיערות. בעלי לא מטפל בה כמעט בכלל והיא ממש מסכנה פה בבית, שוכח לשים לה אוכל, צריך להזכיר לו להוציא אותה וגם אז עושה טובה מוציא אותה ל4 דקות ועולה חזרה בחיים לא טיולים, אף אחד לא מלטף אותה… ממש עציץ פה בבית! עכשיו בטח כל מי שקראה עד פה חושבת שאני שונאת כלבים, אז לא - כלבים הם אהבת חיי, אבל ממש. הייתי ילדה שכל חייה השתוקקה לכלב, עד שהביאו לי בגיל 14 והיא הייתה האהבה הגדולה ביותר של החיים שלי…! גידלתי אותה עד גיל 17 שלה שהלכה לעולמה (אני כבר הייתי בת 31). הייתה תקופה שהייתי מאלפת כלבים וממש אהבתי את זה והייתי מעולה בזה. אבל מהכלבה של בעלי יש לי ממש סלידה. היא גזע מחרחר (שאני ממש פחות מתחברת) וכלללל היום עושה קולןת דוחים של נחירות וחירחורים ומלקקת לי את הרצפה ואת הקירות והיא באמת פשוט דוחה, יש לי תינוק שזוחל על הרצפה וכל היום אני רצה סביב הכביסות. אני ממש בעד שנמצא לה בית חם אחר שבו יתייחסו אליה יפה ויטפלו בה ויאהבו אותה כי פה היא לא מקבלת כלום!!! אבל בעלי האגואיסט ממש נגד ומעדיף להשאיר אותה אצלו כמו עציץ ולהזניח אותה. הכלבה סובלת, אני סובלת… בעלי לא בבית רב היום אז מה אכפת לו??? מה אומרות? לריב איתו על זה שימצא לה בית? או לבלוע את הרוק לעוד 5-6 שנים עד שתלך לעולמה??? אין לי כח כברררר

מסכימה עם גיגי, תמצאי לה בית קודם..

זה כאב לב לנטוש כלב בגיל כזה. הם נקשרים לבעלי הבית והנטישה הזו שוברת להם את הלב. באופן אישי הייתי עושה מאמץ לנשום עמוק ולשרוד איתה עד שתלך מן העולם

לא מוסרים כלב בגיל כזה.

משלמת לדוג ווקר שיקח אותה לטיול ארוך פעם ביום.

היא ספציפית לא קשורה אלינו או לבית, אז לא נראה לי שהיא תחווה קושי. להפך. כבר פעמיים יצא ששמנו אותה פעם אחת בפנסיון ביתי למשך שבוע וחצי כשהלכתי ללדת. וגם כשטסנו לירח דבש שמתי אותה אצל בן דודה שלי שיש לו עוד שני כלבים. בשני המקומות היא ממש פרחה והייתה מאושרת, רצה, שיחקה עם כלבים, קיבלה מלא אהבה ויחס. כשבעלי בא לאסוף אותה היא אפילו לא ניגשה אליו😅

אני פחות דואגת לאיך היא תסתדר אם נמצא לה בית חדש אלא פוחדת שבעלי יפתח שינאה כלפיי… ששכנעתי אותו למסור. אם מישהו היא מעיז לומר לי אפילו בצחוק למסור את הכלבה שהייתה לי בזמנו הייתי מעיפה אותו על טיל. מצד שני טיפלתי בה כאילו הייתה תינוקת שלי, ובעלי ממש מזניח את הכלבה שלו

היה לי סיפור דומה עם בעלי. כשהייתי בהריון הוא הביא הביתה 2 כלבים מסוג מלינאווה . אחרי כמה חודשים כבר היה לי מאוד קשה, הם הרסו לי מלא דברים בבית, היימו מוצאים מלא כסף בגללם. עזבתי את הבית לחודשיים. בחודשיים האלה הוא עשה עבודה די טובה, בוא אילף אותם יפה. עדיין סיכמנו שמחפשים להם בית כי זה היה קשה. השארנו אותם עד שנמצא להם בבית, כרגע הם עדיין פה, החלטנו להשאיר אותם מהרבה סיבות. שורה תחתונה אני באמת מבינה אותך ואם זה כל כך מפריע לך תעמדי על שלך. במילא יהיה חה טוב יותר בבית אחר כי זה נשמע נורא צה שהיא עוברת שם. אנחנו אישית מוציאים את הכלבים פעמיים ביום למשך שעה ועוד פעם לחצי שעה.

כואב הלב לשמוע סיפורים כאלה, הם היצורים הכי עדינים שיש ועצוב לשמוע על מקרים כאלה

לגמריי

מסכנה הכלבה…תסבירי לבעלך שעם הוא אוהב את הכלבה אז שישחרר אותה למה היא סובלת אצלכם ולהשאיר אותה לא יעשה לה טוב