איך מציבים לילד גבולות שלא יודע לקבל אותם? כל פעם שאומרים לו לא על משהו הוא מתחיל להשתגע לבכות לצעוק להרביץ עם הרגליים .. איך לנהוג נכון? אני תכף צריכה ללדת וחייבת לשים לזה סוף !!! הוא התפלף לי לאחרונה ממש.. לא יודעת מה נהיה ממנו על פניו הוא ילד טוב אבל משהו השתבש הילד בן 4 כמעט

יש תקופות כאלה שיותר בוחנים גבולות ובטח לקראת לידה שמרגיש את השינוי לשמור על רגיעה, לא לצעוק ככה לשדר לו שאתם בשליטה וזה לא עובד לו כן להגיד בקול תקיף אם צריך אסור להיות עקביים אם אמרתם לא זה לא וכשמגיע למצב הזה לשלוח לחדר להרגע ולהגיד כשתרגע תחזור, אם חוזר לא רגוע להגיד אתה לא רגוע, לך לחדר להרגע תחזור כשתהיה רגוע זה לא עונש, זה לתת לו להרגע כשהוא בשליטה מתי לחזור

זה לא פשוט וזה לא בהכרח יעבוד על הפעם הראשונה אבל הסוד הוא התמדה.. שהילד יראה שיש לך מילה ושהתגובה שלך היא אותה תגובה. משמעת וגבולות לא צריכים להגיע בצעקות ועצבים- בעיניי לבוא אליו ולהגיד לו ״אני מבינה שאתה כועס, מותר לך לכעוס אבל אני לא מסכימה לך להרביץ ולבעוט או להתנהג בצורה כזאת. יש לך שתי אפשרויות כרגע- או להישאר פה איתי בצורה רגועה או ללכת לחדר שלך. פה אתה לא יכול להישאר ככה, תבחר״. ככל שתשדרי לו שאת לא נלחצת או מאבדת את זה - הוא יהיה יותר רגוע ועם ביטחון. כשילד מאבד את זה וההורה או המבוגר שאיתו מאבד את זה גם- זה מפחיד אותם ברמות והם עוד יותר משתגעים

מה שאנונימית כתבה מושלם אוסיף שאם את מרגישה כבר חסרת אונים מומלץ לחפש מדריכת הורים שתתחברי אליה

אני לגמרי חסרת אונים ברמה של בכי 😪אבל אני אנסה קודם מה שהצעתן לי למשך כמה ימים רצופים ואראה איך הוא מגיב לזה

רוצה להוסיף: גם בחדר לא מרביצים מן הסתם.. האלטרנטיבה שאני נותנת היא איך נכון לפרוק כעס - אסור להרביץ, אבל אתה יכול לצעוק, אפשר להרביץ לכרית, אפשר לקבל חיבוק, אפשר רק לשבת/לשכב על הרצפה ולכעוס.. זה באמת מאוד מתסכל/מכעיס/מעציב. תני לו לפרוק רגשות, זה מותר. אם הוא לא מפסיק להרביץ ויש צורך להרחיק, פשוט מתרחקת ממנו. אני אישית לא בעניין של לשלוח לחדר כי אני לא רוצה לשדר לו שאם יש רגשות שליליים הוא צריך להתבשל איתם לבד. זה בסדר להיות במרחב של כולם, אבל יש מגבלות מסויימות. אני לוקחת לחדר כשאני רואה שהוא לא יכול להיות במרחב אחר - למשל במצב הזה שהבן שלי רץ להדליק את הגז, ואז לנסות לטפס על השיש, לנדנד את המראה.. בקיצור כל מה שאסור. אז אני מודיעה לו שאני רואה שהוא לא יכול להיות פה עכשיו בלי לעשות שטויות, אז אנחנו פשוט לא נשחק פה כרגע. לוקחץ כמה משחקים מהסלון ועוברת איתו לחדר שלו לשחק שם לזמן שאני מגדירה, נניח רבע שעה..

גם לבכןת מותר, גם להשתגע קצת מותר.. אל תתרגשי מזה וככל שאת פחות תבהלי מהרגשות שלו - כך גם הוא. שימי את הגבול על מה שבאמת דורש גבול - אלימות, נזק, זריקת חפצים.. צורח/בוכה/כועס/בועט ברצפה/משתטח? בסדר גמור, מותר לכעוס ומותר (וצריך לפעמים) גם להוציא את זה החוצה.

אנונימית- אל תתייאשי , גם אם בפעמים הראשונות זה לא הולך תנסי להישאר רגועה ולהתמיד באותה השיטה.. כשיחד רואה שכל פעם התגובה היא אחרת הוא מזהה שזה לא רציני.. ברגע שהוא רואה שאת עומדת על שלך והתגובה היא אותה תגובה הוא יתיישר לפי זה ויתרגל לזה בסופו של דבר. ויסמין אני לא מסכימה איתך- ברגע שילד משתטח ובועט או צורח - זה מפריע במרחב הציבורי והוא צריך ללמוד גם לעתיד (כי אם יעשה את זה בכיתה כמובן שיוציאו אותו ויתנו לו להירגע במקום אחר ושקט) ללכת לחדר זה לא כעונש או להסתיר רגשות, אלא כאמירה שאם אתה נסער יש לך את האפשרות ללכת לחדר או לכל מקום שקט אחר שמחליטים עליו יחד ולהירגע שם.

זה תלוי גיל.. את לא יכולה לצפות מילד בן שנתיים או בן ארבע לאיפןק של אדם מבוגר, זו יכולת נרכשת.. בגילאים האלו כן, אם לא מרשים לי יכשיו טלוויזיה/ממתק, העולם לגמרי כן נחרב. זו לפחות ההבנה שלי לסיטואציה, ובכנות ככל שאני יותר מאפשרת לבן שלי אני רואה שפחות ופחות יש לו צורך בזה. הם נבהלים מהרגשות השליליים ולכן זה כל כך אמוציונלי. כשיש הבנה ש-היי. זה לא כזה נורא. צרחתי, השתטחתי ואחר כך קיבלתי חיבוק או חזרתי לשחק, זה מתעדן מעצמו.. אולי זה לא נכון לכל ילד, אין לי דרך לדעת, אבל זה מה ששמעתי מכמה מדריכות הורים ואצלינו זה עובד.

מבינה, אני לא חושבת שצריך לחכות שהילד יגיע למצב קיצון כמו לנסות להדליק את הגז או לטפס על הכיור.. לדעתי אפשר וכדאי לעצור את זה כשהוא מתחיל עם צרחות ובעיטות ולמנוע גם ממנו את החוויה השלילית הבאה של להיות במצב קיצון כזה שגם הם בעצמם נבהלים מיזה כשהם מגיעים עד לשם.. אם אפשר לעצור לפני אז כדאי, אבל כמובן שכל אחת בדרכה ואם אצלכם זה עובד אז שמחה בשבילכם

אהה לא, אולי זה לא היה מובן.. כשהוא רץ לגז ולטפס וכאלה זה לא בכעס, זה סתם מצברוח שובב שעושה כל מה שאסור וצוחק. נתתי את זה כדוגמא למצב שבו אני כן לוקחת לחדר. הכעס אצלינו התחיל בהשתטחויות ובכי, היתה תקופה קצרה של נשיכות שהבין שזה לא מקובל, חזרנו להשתטחןיות וצעקות ועכשיו אפשר לבכות או לצעוק, לקבל חיבוק, להרגע ולהמשיך הלאה..

קודם כל תודה לכן ממש על המענה גם השיח שהתנהל עוזר לי להסיק מסקנות ולהבין איך אני צריכה לפעול .. אני באמת שואלת רגע ממקום הכי תמים כי הרבה פעמים זה דברים שנגיד יכולים לקרות בגינה הציבורית , או בסופר או בכל מקום כזה או אחר זו התנהגות נורמלית של ילד בעצם ? בגיל הזה? זה הכל קשור לבדיקת גבולות? הרבה פעמים אני מאדימה מבושה וחוטפת מבטים צורמים מאנשים ותוהה לעצמי שאני לא בסדר ולא יודעת איך להתמודד ולהשתלט .. שוב על פניו הילד הוא ילד טוב נבון חכם אוהב וידידותי.. אבל פשוט מספיק העיניין הזה שאומרים לא על משהו שהוא רוצה או משהו שמתחיל להתנהל לא כפי שהוא כנראה תכנן הוא מאבד את הקרקע מתחת לרגליים .. היה הרבה יותר קל איתו לולא יכל קצת יותר למתן את התגובה ..

זו התנהגות מאוד נורמלית, וזה הרבה מעבר לבדיקת גבולות.. זו בדיקת גבולות כשאת לא עומדת במילה שלך. אם קבעת "לא" ןבסוף נשברת, הפעם הבאה תהיה יותר עוצמתית כי אני מנסה לשנות את המציאות שתתאים למה שאני רוצה. זה פשוט טווח גילאים שבו מגלים שהמציאות והרצון שלי לא תמיד הולכים ביחד, וזה מאוד, מאוד קשה. הם מגלים את הנבדלות שלהם מהעולם, וגם מגלים רגשות שליליים (וזה באמת מאוד מפחיד ועוצמתי עבורם בהתחלה), ואת בעצם מנחה אותו איך להגיב אליהם ואיך להתמודד איתם. אם את נלחצת - משמע כעס זה משהו להלחץ ממנו. אם את מנרמלת את זה וכעס זה משהו שקורה לכולם וזה בסדר, לאט לאט התגובה שלו תתעדן גם כן.

זה הכי נורמלי שיש! זה הגיל צריך לזכור שזה ילדים קטנים, שמבחינתו ה״לא״ הזה שאמרת לו עכשיו זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות.. ועצם זה שלא משנה איפה זה קורה גם אם זה בבית וגם אם זה בגינה אמא שלו נשארת מולו רגועה ולא נלחצת (כי הם מזהים את זה בשניה) זה כבר הדבר הראשון שגורם לו ביטחון ורוגע. עם הזמן ועם תגובות נכונות שלך זה יתאזן 🙏🏻 ואין לך מה להאדים או להתבייש!❤️

ואגב הבחירה הזו שאת נותנת לו בין שתי אפשרויות (למשל להישאר ולשחק יפה או לעצור את זמן המשחק ולעלות יחד הביתה להירגע שם / לשבת לידך על הספסל) נותנת לו קרקע מאוד יציבה של מה אני יכול לעשות עכשיו בסערת רגשות שאני נמצא בה , ובנוסף זה בבחירה שלו שזה מאוד חשוב

אתן מהממות !! ❤️❤️תודה רבה

אל תתרגשי מהצגות במרחב הציבורי, אין הורה שלא עבר את זה ואם תוותרי לו בגלל זה רק ילמד שזה עובד וימשיך רציתי להוסיף שאין תשובה 1 נכונה להתמודדות, את צריכה לחשוב מה נכון לך ולילד שלך ולפעמים מנסים מש2כמה ימים ורואים שזה לא טוב ומשנים גישה העיקר להבין שזה חלק מההתפתחות ולהחליט להתמודד, זה כבר יגרום לך להגיע רגועה יותר לסיטואציה