פוסט קצת ארוך אבל חשוב לי לעודד את המודעות בנושא! אולי לא ממש תאהבו את מה שאני כותבת כאן, אבל אני רוצה להעלות נושא חשוב שבתור אמא טרייה לראשונה הייתי שמחה שידברו איתי עליו יותר לפני הלידה אני מוצאת שזה נושא שהוא מובן מאליו, אמא חייבת להניק את הילד כי זה הכי טוב בשבילו. אם חלילה בחרתי שלא להניק אני לא מספיק טובה ולא רוצה את הטוב ביותר לבייבי שלי. כששאלו אותי לפני הלידה אם אני מתכוונת להניק עניתי בלי היסוס שכן, זה גם מה שהסביבה ציפתה לשמוע. וגם עניתי ככה כי לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל כך קשה כמו מה שעברתי. במקרה שלי הגוף שלי דחה את ההנקה בשנייה שיצאה הילדה. היא נולדה והמיילדת שאלה אותי אם אני רוצה לנסות להניק, מיד בלי להסס אמרתי שלא, לא הבנתי איך זה יכול להיות, לא הבנתי למה אבל זה היה האינסטינקט הראשוני שלי. בזמן השהות שלי בבית חולים אמא שלי שאלה שוב אם אני רוצה ושוב ניסיתי להתחמק ואמרתי שלא, גם יום למחרת באתי להצמיד אותה אליי ופרצתי בבכי ההתחברות שלה למזלי הייתה מיידית, לא כאב לי פעם אחת, אבל משהו בי פשוט כבה ובכה. כשחזרתי לבית של אמא הייתי קצת יותר רגועה ושוב ניסיתי להניק בנחת. מצאתי את עצמי אפוסת כוחות, בוכה בלי הפסקה, ובשנייה שסיימתי להניק זרקתי את הילדה על האדם הראשון שראיתי, כן... נגעלתי מהילדה. הלחץ החברתי מסביבי גם לי להרבה קושי, כל כך רציתי להפסיק אבל חשבתי מה יחשבו עליי, איזה מין אמא אני שאני לא רוצה לתת לבת שלי את הכי טוב שלי, נעזרתי בתמל וכל פעם שהשתמשתי בו הרגשתי הקלה, כי ידעתי שבכל שלב אני יכולה להיעזר במישהו שיאכיל אותה ושהיא לא תיהיה תלויה רק בי. הקלה! החלטתי שאני מפסיקה להניק אחרי המון בכי ותסכול, כעס, עצבים, דיכאון. הבנתי שזה לא שווה את זה! אמא שלי אמרה לי: "נכון שהנקה זה הכי טוב לתינוק, אבל תדעי לך דבר אחד... הכי טוב לתינוק זה אמא בריאה ושמחה" החלטתי להתעלם מכל קולות הרקע מסביבי ואחרי 3 שבועות הפסקתי להניק סופית. ואז המצב השתפר, המצב רוח שלי השתפר, הכוחות והאנרגיות חזרו לי לגוף והתחלתי סוף סוף להתחבר לילדה שלי שאני כל כך אוהבת והיום, אחרי 5 חודשים של תמל (שגם זה אתגר לא פשוט כשיש לילדה שלך ריפלוקס) אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון ביותר, גם בשבילי וגם בשביל הילדה המאושרת שלי בנות יקרות, אני לא מעודדת להפסיק להניק, אבל אני כן אומרת לכן שתתעלמו מכל קולות הרקע שמסביבכן, כי תמיד יהיה לאנשים מה להגיד ותקשיבו לגוף שלכן ולא פחות חשוב - לנפש ותדעו שגם אם בחרתן שלא להניק, אתן אמהות מדהימות לא פחות! ואם יש פה אמהות עתידיות לראשונה, אני באמת ממליצה לעשות הכנה נפשית, ופיזית לנושא ההנקה כמה שיותר, תבואו מוכנות לכל דבר!

אילו רק הייתי קוראת את הפוסט הזה לפני 3 חודשיים יכול להיות שלא הייתי עוברת את המשבר שעברתי .

תודה על היושר ועל ששיתפת את מה שעברת, בטוחה שזה יעזור לעוד נשים... לי היה היה מאוד קשה עם ההנקה (ולפעמים עדיין) אבל אני לא מצליחה להפסיק אחרי כל המסירות שלי בשביל ההנקה .

צודקת כ"כ!! מרוב הרעש סביב זה והדחף של הסביבה ניהיה לך כבר ייסורי מצפון עלזה שאת לא מניקה ושאת אמא גרועה וזה ממש לא נכון!! אני גם לא מניקה מבחירה(גם ניסיתי ולא הלך)ואני מאושרת ו 3 ילדים מאושרים. הכל טוב.

לגמרי אניייי אם הייתי יודעתתתת לפני השם יעזור עדיין מניקה בן 10 חודשים כבר חושבת שזה בלתי אפשרי להפסיק

אני כן מעודדת להפסיק להניק!!! משנה חיים 😘😘