פוסט פריקה התינוק המתוק שלנו בן כמעט חודשיים. אני לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן מהלידה! בראש אני עדיין מעכלת את סוף ההריון והחוויה הלא פשוטה של הלידה. החרדות רק הולכות ומתגברות, דואגת לו בטירוף (באמת סוג של טירוף..) ורק רוצה ודאות שיהיה תמיד בריא ומאושר. הזוגיות השתנתה בן רגע, מוצאת את עצמי מתגעגעת לבעלי למרות שהוא לידי. שנינו קצרים, עייפים ומתוחים (ממה הוא עייף בכלל? אני זאת שקמה בלילה). לא מפסיקה לדאוג! לתינוק שלנו שרק יהיה בריא ושמח אמן אמן אמן ולזוגיות שלנו שפתאום מרגישה לי פחות איתנה. הכל יותר מדי, צריכה חופשה לבד עם עצמי.

ככל שהזמן יתקדם הכל ישתפר.. בכל תחום

מבינה אותך ממש.. להיות הורה זה לא פשוט. זה מלווה בהרבה דאגות וחששות. לאט לאט הוא יגדל, ואת תצליחי קצת לשחרר. יכולה להגיד לי שבילדה הראשונה לקח לי המון זמן לשחרר, כמעט שנתיים. אבל חשוב גם לשחרר, וחשוב להשקיע בזוגיות. וממליצה לך לדבר פתוח עם בעלך, ואולי אפילו לקבוע לכם דייט פעם בשבוע שבועיים. או שהוא ישגיח על הילד ואת תצאי להתאוורר קצת.

מזדהה חיבוק