אני קצת מאוכזבת מבעלי. אנחנו ברוך ה' זוג אוהב ותומך אחד בשניה, אבל כשזה מגיע למשפחה שלי יש בעיות. הם רוצים יותר זמן איתנו אבל בעלי ממש סובל בנוכחותם. הוא אומר לי "תלכי את אבל אני לא מסוגל". אבל אני לא הולכת כי זה לא מתאים בעיניי. יש פעמים שאני אכן מבלה עם ההורים שלי בנפרד אבל יש סיטואציות כמו חגים וחופשות שהם רוצים לעשות איתנו ובעלי ממש אנטי. מידי פעם הוא מסכים להשתתף אבל זה תמיד מלווה בשכנועים. והאמת? זה די מכעיס אותי. אני גם לא אוהבת לבלות איתם המון המון כי הם יכולים לשגע אני מודעת לזה, אבל כאילו זה מאוד אגואיסטי מצידו לשים אותי במצב לא נעים שכזה ואני מאמינה שזה פוגע בהם. זה ביג נו נו אצלו (אין לי כוח לפרט למה) אז ככה שאם אני אלחץ על הנקודה הזאת הוא יסבול או שנפרד. ואני לא רוצה שנפרד בגלל משפחה מורחבת זה אידיוטי. לא מבינה איך לגרום לו להבין שזה מצב לא תקין שהוא שם אותי בו מבלי שזה יהפוך לריב.

אם את היית מתנהגת כמו שהוא מתנהג לצד שלו? שיבין מה את מרגישה.. חוצפן

למה הוא לא רוצה להיות עם המשפחה שלך? איך הם מתנהגים אליו? איך הוא מרגיש בנוכחותם?

אולי הוא מרגיש יחס שונה?יחס לא יפה?יחס מנוכר? אם כן,מבינה אותו. לא כיף להיות בסביבה שלילית ומורידה. תחשבי זה היה הפוך-גמלך לא היה נעים להיות בחברת אנשים כאלו. או שזה משהו אחר...? את רוצה לפרט אולי?

גם בעלי לא נהנה בחברת המשפחה המורחבת שלי, במקום לריב איתו על זה הבנתי מאיפה הקושי שלו מגיע ושחררתי. לא מכריחה אותו לבוא ודווקא נהנת מהזמן הזה עם המשפחה שלי בלעדיו. מדי פעם הוא מגיע איתי מיוזמתו, באווירה כיפית בלי שאף אחד יכריח אותו. עצה שלי, שלום בית ונחת נפשית שווה יותר מאשר לריב איתו על הדברים האלו. (חוץ מזה שזה יאפשר גם לך מדי פעם להגיד לו שילך בלעדיך לשלו 😉)

אני לא בעד להיות בנפרד קודם כל בטח שזה למשפחות שיש מאתיים שאלות.. וגם ברגע שנתת אישור לזה פעם אחת זה נותן לגיטימציה להיות ככה כל הזמן (במיוחד שלא סובל אותם).. הוא צריך ךכבד את המשפחה שלך ואותך כמו שאת עושה בצד השני אין מה לעשות.. כולנו לא אוהבים יותר מידי ללכת למשפחות של הצד השני אבל סותמים את הפה כדי לכבד..

צריכים עוד פרטים לגבי איך המשפחה שלך מתייחסת אליו והאם אתם הולכים לצד שלו כרגיל?

היו בעבר חיכוכים עם המשפחה שלי אבל היום אנחנו אחרי זה ברמת הכבדהו וחשדהו. אני מאוד רוצה לכבד את המשפחה שלי למרות הכל כי ככה חונכתי מבלי שזה יהיה יותר מידי אינטנסיבי ומבלי שהם ישתלטו לנו על החיים אבל בשביל שזה יקרה צריך להתפשר. מבחינתו זה שעשינו איתם את החג זה אומר שקט תעשייתי עד החג הבא אבל זה נראה לי מעליב להתנהג ככה. על פניו הם מתייחסים אליו בסדר אבל לפעמים הם ביקורתיים או שואלים המון שאלות ולבעלי גם ככה קשה עם חברה, אז בשבילו לשבת איתם זה כמו עוד "עבודה" ולא "חופש" או "שחרור" כמו שאחרים מרגישים בישיבות משפחתיות. זה גם מאוד קשור לאיך שהוא גדל ולכך שיש לו משפחה לא מתפקדת. כשמדובר במשפחה שלו אני עושה מאמץ כי לי זה לא מפריע, להיפך אני הרבה פעמים משכנעת אותו לראות את המשפחה גם שלו. באופן כללי הוא מעדיף שנשאר רק אנחנו ומצד אחד גם אני אוהבת את הפרטיות שלנו מצד שני אנחנו לא חיים לבד, וזה מביך אותי כל פעם שהמשפחה שלי מציעה איזה מפגש להגיד "אנחנו לא באים". זה גורר ריכולים מאחורי הגב והתייחסות קרה מצידם אבל אני לא יכולה להאשים אותם. גם אני הייתי מתנהגת ככה כלפי מישהו שמתחמק מהנוכחות שלי. זה ממש מעצבן אותי שהוא ככה כי חוץ מזה כיף לנו יחד ודברים ברוך ה' עובדים בינינו מאוד ולא נתתי לזה להפריד בינינו לפני שהבאנו ילדים לעולם אז לא רוצה לתת לזה עכשיו כשיש ילדים. אבל זה פשוט לא נראה לי התנהגות פיירית כלי המשפחה שלי או אפילו כלפיי. כאילו זה שם אותי במצב לא נעים וכשאני מדברת איתו על זה, זה נכנס למין ויכוח כזה שככה הוא מרגיש ואין לו מה לעשות עם זה ואם אני מכריחה אותו אז זה הופך להיות יום קשה שהוא עצבני או מדוכדך וכאילו מרגיש לי המון התעסקות בלהרגיע אותו לגבי משהו שהוא בתכלס הכי פשוט שיש. להפגש עם אנשים. זה אבסורד.

אני מבינה אותך ומבינה גם אותו .. אצלי המשפחה שלי היא סיוט יש שם אנרגיות רעות וריבים וקשה לי להיות שם אבל אנחנו באים פעם באף פעם להראות נוכחות אין מה לעשות גם הוא צריך לבוא הוא התחתן איתך הוא התחתן גם איתם עדיף שיבוא איתך פעם ב.. להראות נוכחות הוא לא חייב כל הזמן לבוא למקום שלא נעים לו .

גיסתי ובעלה הם כאלה.. אני רק רוצה שתביני איך זה נראה מצד שאר בני המשפחה : הם באים לארוחות אולי פעם בחצי שנה , גם כשהם מגיעים הם מגיעים ברכבים נפרדים , גיסתי באה להורים שלה מוקדם יותר עם חלק מהילדים ובעלה מגיע מאוחר יותר ממש 5 דק לפני האוכל , יושב ואוכל ואחרי 5 דק פשוט בורח. לא אומר שלום ולא כלום. אז הוא כאילו בדגש על כאילו מכבד וכאילו היא כיבדה את ההורים שלה שהועילו בטובם להגיע ולהראות נוכחות אבל אחרי זה את רואה את הצער של ההורים שלה שזה המצב.. הם קבוע עם המשפחה של בעלה תקועים להם בתחת כל שישי כל חג כל אמצע שבוע ולמשפחה שלנו כשהם יחליטו להגיע ולכבד אותנו בנוכחותם צריכים לעמוד דום כי בא להם פתאום לבוא. אז אני כדי לכבד את בעלי לרוב מבאסת את המשפחה שלי כי היא אף פעם לא מתאמת איתנו ואז אנחנו צריכים לעשות שמיניות באויר. מיותר לציין שלפי הטון שבכתיבה שלי מה דעתנו של כל המשפחה אגב על שניהם.. אם ככה את רוצה שייראה היחסים שלכם איתם תהנו.. פשוט שמה לך מראה ..

אולי תנסי להראות לו את כל מה שכתבת כאן להגיד לו כששניכם ביחד לבד: תראה משהו אנונימי שכתבתי, תבין כמה זה יושב עליי ומכביד עליי, תקרא את התגובות, תבין שהתחתנת איתי ויש לך אחריות שמשפחה היא חלק ממנה מה אתה חושב על כל מה שכתוב? זה בטוח יביא להתחלה של משהו

הייתי מניחה לו אני חושבת על עצמי בסטואציה כזאת…

ואם את היית במקומו בסיאואציה וכל מפגש משפחתי עם המשפחה שלו היית מרגישה שאת סובלת ? היית רוצה שיכריח אותך או יעשה לך מצפון שלא באלך לראות אותם?

בעלי גם לא מת על המשפחה שלי ואני מכבדת את זה . אני הולכת מידי פעם לבקר אותם לבד עם הילדה וזהו חוץ מאחי הוא לא אוהב אף אחד הוא רק מכבד .. וזכותו ההורים שלי אנשים מאוד קשים למי שלא הילד שלהם ואני מבינה אותו ולא מכריחה אותו להיפגש איתם ולבוא למפגשים משפחתים פעם ב.. תקופה הוא בא ומכבד לשעה גג ואנחנו הולכים .

הכל תלוי אם זה מוצדק? עשו לו משהו? אם זה מוצדק שווה לדבר עם ההורים (להגיד להם מהזווית שלך ולא של בעלך שלא ישרוף אותו, להגיד להם שזה נראה מהצד שהם מתנהגים אליו ככה וככה..)

קשוח ממש

תודה על כל התגובות 🙏