בת שלושה חודשייים תמיד שאני יוצאת איתה עם העגלה היא צורחתת ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמייי צרחות כח ךעם מחדש אני לא יכולה לצאת איתה לבד .. יש לה ריפלוקס אבל זה תא קשור לזה לא יודעת מה עושים מה אני יחכה עד שתגדל?

גם שלי היתה ככה בול, אין לי מושג למה אבל עבר לה עם הזמן... עכשיו בת חצי שנה רגועה וממש אוהבת להיות בחוץ

הבת שלי בתקופה שהייתה סובלת מגזים וכאבי בטן לא הייתה מוכנה לצאת בעגלה, רצתה רק נמר על העץ ולא הייתה מסוגלת להיות בשכיבה ... עכשיו בת ארבעה חודשים והכי כיף בעולם לצאת איתה לטיולים ... זה עובר בשלב מסויים ...

אמא של אלמה, הבת שלי בת חודש וחצי ואני עוברת בדיוק מה שכתבת. אני לא מצליחה לצאת איתה ואני מתוסכלת בבית כבר. היא רק צורחת.

הבכור שלי היה ככה. תינוק באמת קשה, בקושי הצליח לישון, יום ולילה, סבל מגזים, שנא להיות בעגלה. בחיים לא יצאתי איתו לבד בלי בעלי. כל שנה לפני כן היינו חוגגים יום נישואין במלון ואחרי שנולד לא יכולנו לדמיין בכלל לנסוע איתו, ובטח שלא אף אחד ישמור עליו. וכן, זה עבר! הוא גדל והכל הפך להרבה יותר פשוט. במיוחד שהתחיל לאכול מוצקים, ויכול להשתתף איתנו בארוחות בבית קפה. לפני כן הבאנו תמיד גם מנשא, וזה היה טוב יותר מעגלה. ותשימי פס על כולם! למה שתקברי את עצמך? מבינה כל כך את התסכול והקושי, אבל אל תוסיפי לכל זה גם בושה.

אנונימית אני לא ישכח פעם ראשונה בגיל חודש וחצי בערך יצאתי איתה לסופר בשכונה לקנות כמה דברים דחופים, הלכתי איתה בעגלה ברגל ובאמתע הדרך התחילה לצרוח לייייי אימלההה פשוו עמדתי ברחוב ולא ידעתע מה לעשות, חחחחח עכשיו אני מסתכלת על זה אני צוחקת איך הכל עובר מהר... פשוט חזרתי הביתה הסתובבתי וקניות לא עשיתי... ברוך ה׳ עכשיו יכולה לשבת בעגלה שעותתתת ולא אכפת לה

ואי אני מחכה להגיע לרגע הזה.. כרגע אני לא מסוגלת לצאת מרוב הצרחות. ואני משתגעת מתסכול בבית. כבר חודש וחצי וזה מייאש. רוצה לנשום אוייייייר

אל תדאגי בסוך זה מגיע, יום שישי האחרון ישבתי איתה בבית קפה ופשוט לא הרגשצי אותה... זה עובר ואת תצחקי על זה 💓