אני יחידנית. והבת שלי בת שנה פשוט לא מניחה לי לשניה כשיש דברים כמו על האש. או ארוחות שישי ואני רוצה לשבת להנות עם כולם. דווקא אז היא נדבקת אלי . בוכה שרוצה רק ידיים ונהיית ממש קרציה. לא יודעת למה זה וזה ממש מוזר לי אבל אני מרגישה שזה כבר ממש עולה לי ואני מתחילה פחות לאהוב אותה ביגלל זה. היא ממש מקשה לי על החיים. גם ככה ממש קשה לי ביום יום אז עד שיש לי רגע של נחת היא מתעלקת עלי. פורקת. (לכל מי שתרשום אם יש עזרה אז יש אבל היא דבק מגע אלי ובוכה לכולם ככה שלאפחד אין סבלנות אליה ואני נתקעת איתה)

את הדמות המשמעותית היחידה בחיים שלה והיא צריכה ממך ביטחון וקירבה ככל שתנסי להרחיק אותה היא תהיה יותר בחרדה ותרצה אותך יותר תתני לה את הקירבה והמגע והפינוק ממך, עוד יגיע גיל שהיא תהיה עצמאית ותתגעגעי לזה אני את הילדים שלי גידלתי ככה כשהם צמודים אלי בהתחלה ורוצים ידיים ו"נדבקים" והם היום ילדים עצמאיים ומלאי ביטחון

אני כל היום צמודה אליה 24/7 רק חוזרת מהעבודה. למרות שסחוטה אני ישר איתה עד הלילה. די עד שיש לי מעט זמן להסדיר נשימה להנות קצת. נמאס לי אני גם בן אדם אחרי הכל

אני ממש מתחילה להכנס לדיכאון מכל זה. ועוד לחשוב על זה שאוטוטו איהיה יחידנית לשתיים ביכלל לא יהיה לי נשימה לעצמי

מציעה לך לצאת מדי פעם להתאוורר ולבלות בלעדיה, תשאירי אותה בבית עם בייביסיטר ותצאי לבד. אי אפשר בגיל הזה לצאת איתם ולצפות להתאוורר ולהשתחרר, היא קטנה מדי בשביל להיות איתך בסיטואציה שהיא לא מכירה עם אנשים זרים בשבילה ולא להידבק אלייך

היה לי ככה עם הבן שלי הקטן הייתי ממש סבלנית איתנו והכלתי אותו פשוט שמתי על מנשא והכנתי אוכל וכו עד שהוא שיחרר לבד

שלי בת שנה וארבע ואותו דבר כמו שאת מתארת. אם למשל אני יושבת בסלון היא משחקת יפה. אני קמה להכין אוכל, לשירותים משו לעצמי היא הולכת אחרי ומבקשת שארים אותה. זה ממש ממש בלתי נסבל ויוצרת תחושות קשות. ואני לא יחידנית אבל היא מתעלמת מבעלי.. כרגע אני גם בדילמה ואין לי עצה לתת לך. אבל ממש מבינה אותך ומחזקת אותך בליבי שזה יעבור מהר..

עד סביבות גיל שנה וחצי הם חווים חרדת נטישה ברמה כזאת או אחרת. גם הבן שלי כזה… האם היא במסגרת? זה גם משפיע אם היא לא. ובכל מקרה, בסביבה בה יש מספר רב של אנשים שחלקם מוכרים לה וחלקם פחות, היא תזדקק לתחושת בטחון ולקרבה אלייך יותר מהרגיל ואנחנו צריכות לספק להם את התחושה הזאת גם בשביל שהמצב לא יחמיר עוד יותר. ללא ספק שזה לא פשוט אבל לנשום, להיות סבלנית ולתת לה יחס ולתקשר בינה לבין הסביבה כמה שיותר ולהראות לה שהכל טוב ושכיף פה ושאת שומרת עליה. לאט לאט זה יעבור