נשואים שנתיים אחרי לידה שניה מרגישה כל כך רע אין טיפת הערכה מצידו. רבים מלא. אין עזרה. יש לי תאומים בני שנה ותינוק בן חודש אני כל היום בוכה. רע לי איתו. הוא לא שם לב אליי בכלל. תמיד בזמן מריבה הוא מזכיר את האקסיות שלו זה משגעעעע אותייי זה מה שמגיע לי ? סבלתי כל כך הרבה בהריונות ובלידה מקריבה את כולי בשביל הבית ואין הערכה אין לי חברות לא ההיתי במסעדה עם חברות/גיסות/דודות/אחיות מעל שנה. מרגישה כמו מסכנה מבחורה שרגילה לצאת 3 פעמים בשבוע עם חברות אחיות דודות יושבת בבית ומתעסקת רק בקקי של ילדים וברוך השם אני לא מתלוננת ואני שמחה שיש לי אותם ואוהבת אותם מאוד!! אבל אחרי הכל עוד אין הערכה? כל החשק לעשות משהו יורד למה שיהיה חשק לעשות? בשביל מי? למה? אפילו מילה טובה בסוף יום לא שומעת רק תלונות חוזר מהעבודה ב10 מתקלח אוכל ישן נמאס לי מהבדידות החברתית הזאת גם אם יש לי אחיות ומשפחה חמה שעוזרת את רוצה בסופו של דבר גבר. גבר שיעריך, שיכבד, שיקשיב, שיעזור שיתמוך. שיהיה גבר. לא העיקר להגיד נשואה. מרגיש כאילו אני לא נשואה. נמאס לי להרגיש ככההה חושבת שאולי לגרושה יותר קל כי לפחות היא לא מצפה😞 פרקתי🥺😣

ניסית לדבר איתו על מה שאת מרגישה? בזמן שאתם בטוב

תקשורת. מילת המפתח. לשקף לו את המצב ואת הרגשות שלך ולבקש לשנות את המצב

לדבררר..לספר מה עובר עליך מה את מרגישה ומה את מצפה ממנו בתור בעלך אחרת לבד הם לא ידעו והחיים ימשיכו כרגיל😅

דיברתי איתו. אמר צודקת חזר על עצמו כתבתי לו הכל- אמרתי אולי יקרא את זה יבין יותר טוב.. כתב לי צודקת. אבל המצב ממשיך וממשיך ונמאס לי כבר

מה עוזר לי להיות צודקת

קשוח יש לך עזרה?

יש לי עזרה מהמשפחה שלי. אבל אני מרגישה שאני צריכה אותו נפשית יותר מפיזית

תדברי איתו שוב ושוב עד שיבין ואם לא מבין ממליצה לערב מישו חיצוני אם יש לכם אפשרות תצאו לזמן אישי שלכם ! זה עוזר פלאים !