בן 3. ילד יחיד. בוגר, עם אוצר מילים גדול וחכם, חברותי וחייכן. בשבוע האחרון, כשהוא איתי עם עוד אנשים מלבד האבא (סבא וסבתא, חברים..) הוא מתעלם ממני כמעט לחלוטין. אני שואלת אותו משהו והוא לא מסתובב אפילו לכיווני. מבקשת ממנו משהו, לא מגיב. שואלת משהו מצחיק, לא מגיב.. כאילו אני אויר. בקטע מעצבן ממש. (כשאני אחד על אחד איתו (או כשאבא בבית גם) הוא הכי מקסים שיש. אני משחקת איתו ומשקיע המון.) זה מאוד מכעיס אותי. אני הסברתי לו בקצרה בשפתו שזה לא נעים וגם הוא היה רוצה שאתייחס אליו כשמדבר/מבקש ממני דברים. מסכים איתי ומבין אבל כאילו עושה לי דווקא ושוב ההתנהגות הנוראית הזאת. בוחן גבולות. בהתחלה דיברתי. הסברתי. איימתי שלא יקבל שום דבר (וקיימתי). גם באתי בטוב וכלום לא עזר. עכשיו אחרי כמה מקרים כאלו כולל היום פעמיים, אני פשוט פגועה ועצובה מזה. אני מתרחקת ובעלי נמצא איתו. אבל זה לא פתרון. אני לא צריכה להתחנן אליו ליחס ואני לא צריכה להפעיל כוח. זה מעליב נורא ואני לא יודעת להתמודד. מישהי חוותה סיטואציה כזאת ויכולה לשתף אותי ולתת עצות..? 🙏🏻

דבר ראשון לא לאיים בחיים!!!!! דבק שני זה ילד בן 3 גם שלי ככנ לא רואה בזה בעיה

תודה אדר, ה"איום" בא לידי ביטוי בכך שאם הוא לא יתנהג יפה ולא יקשיב לי (בכביש, בדברים מסוכנים) הוא יידע שיש לכך השלכות. זאת עצה מהגננת ואני דווקא כן רואה תוצאות כשההתנהגות עוברת גבולות שלא באות מאי הבנה של הילד. ילד בן שנתיים לצורך הדוגמא לא יבין השלכות למעשיו (שלו-חוסר פחד בכביש. שלי-איסור לקבל משחק למשל) ולכן ה"איום" לא אפקטיבי. דבר שני, הבעיה בהתעלמות היא שכשאני שואלת אותו ליד הוריי מה רוצה לאכול/איך היה בגן/אתה מתוק?.. הוא מתעלם ומעמיד אותי במצב לא יפה, ככה יכול להיות ערב שלם! תחשבי כמה פעמים את פונה לילד שלך ותחשבי על כל הפעמים שאת אויר, בנוכחות אחרים. כייף, זה לא. ומעבר, זה מעצבן מאוד ולא ראוי על אף העובדה שהוא רק בן 3. אבל אני מבליגה לעיתים ועצובה מאוד בשקט.

את צודקת מאוד והוא יכול וצריך ללמוד שזאת התנהגות לא מקובלת. כשאמא שואלת שאלה אז הוא מתייחס ועונה. מה שאני הייתי עושה זה עושה לו הכנה מראש לפני שהולכים למשפחה נגיד שהוא צריך לענות לאמא כשאמא מדברת איתו ואם לא הוא ישב על כיסא בצד או משהו בסגנון שמתאים לך. אני כנראה אם אנחנו שוב עם המשפחה(לדוגמה) ושואלת שאלה והוא לא עונה, עוצרת את הכל ומחזיקה לו את היד ומובילה אותו למסדרון או חדר שקט( בלי דרמה בעדינות) ושואלת שוב את השאלה ומצפה שיענה. אם יענה אז להגיד יופי ולא להתייחס מעבר לחזור לכולם ולהמשיך כאילו לא קרה כלום- וככה כמה פעמים וזה יעבור לו והוא ילמד להתייחס. אם כשלקחת אותו לצד וימשיך להתעלם ולעשות דווקא אז להסביר לו שזה לא מקובל ושישאר כאן ושהוא יכול לחזור אליכם כשיבוא לענות לך יפה קודם ואז להשאיר אותו שם ולהמשיך עם עיסוקייך כרגיל עד שיבוא. גיל 3 כבר אפשר לצפות להקשבה כמובן לא באופן מושלם אבל בגלל שעושה דווקא אז כדאי ללמד אותו מה כן או לא נכון לעשות. בהצלחה

תודה רבה מ 🤗