מה הדבר שהכי זכור לכן מהלידה? אני זוכרת שכשנכנסתי לחדר לידה, לא האמנתי שהעריסה השקופה עם החיתול הקטן בתוכה תכף יהיה של הבן שלי. זה היה רגע קסום 😍

שחשבתי לעצמי תוך כדי הצירים והלחיצות: ״איך נשים עושות את זה שוב ושוב״ ואפילו ״למה לא לקחתי פונדקאית?״ 🫢

לי עבר מחשבה אני לא מביאה יותר ילדים לא מסוגלת אבל זה עבר מהר הלידה ולא זוכרת את הכאבים חחח

עוקבת

המחשבה שעברה לי.... צא כבר, הפסיקו לי 10 חודשים🤣

"יבורך ממציא האפידורלללללללל" ...

מצחיק שאת שואלת, לא חשבתי על זה עד עכשיו.. מהלידה הראשונה אני זוכרת את הכאב של הסוף, כשהוא יצא. היתה לידת ואקום ללא אפידורל והרגשתי כמו חיה פצועה במלכודת, צרחתי בקטע מפחיד. מהלידה השניה אני זוכרת את אותו רגע של היציאה של התינוקת, שהיה רגע מופלא מבחינתי. את התחושה שהיא יוצאת, את ההקלה כשהיא יצאה ואת האנחת רווחה שלי. שניה אחר כך שמעתי את הבכי המתוק הזה ♥️

אני ראיתי את הבגדים הקטנטנים שהולכים להלביש אותה והתמוגגתי ואז "דווקא הצירים האלה סבבה" ואז זה התחלף לצעקות אימה ואפידורל זה החיים כמובן שלב הלחיצות שהיו שעתיים אבל הרגישו משום מה פחות.. ואז היא יצאה 💜

כשהתחילה הלידה בגלל האפידול לא הרגשתי כלום ואמרתי שאני צריכה רגע ללכת לשרותים לעשות קקי , התחילו לצחוק עליי 😂 אמרו לי זה לא קקי זה תינוק 😂

בזמן הצירים לקראת הסוף....היה רגע שאני והבן זוג שלי החלטנו על השם של הילד, לשנינו הייתה תחושה חזקה מי בדרך אלינו...ובחרנו דווקא בשם שהיה אופציה אחרונה.

כמובן שמעל הכל הרגע שבו הניחו אותו עליי לראשונה והרגשתי את ההרגשה החמימה והריח הממכר הזה!!! ואת אמא שלי (שהיא ובעלי היו איתי בלידה) בוכה מהתרגשות

רק בלידה הרביעית שמתי לב לזה. זה אחד הדברים המרגשים... המשכתי להיות במודעות שהתינוק מגיע, בניגוד ללידות הקודמות שלא חשבתי על זה. ממש רגע קסום. כל זה לקח רבע שעה😅

חשבתי עלזה שאני רוצה למות ושאני רוצה שיחתכו לי את הבטן ויוציאו אותה ברגע זההה ! ועוד הייתי עם אפידורל כאבים של החיים מי ביכלל חושב לא עיניין אותי כלום חוץ מלהוציא אותה מימני אמא שלי אומרת לי ״איזה מרגש את תהיי אמא״ צרחתי עלייה תעזבי אותייי מאכפת לייי תוציאו אותה מימני 😂

הרגע שהוא יצא החוצה והניחו אותו עליי, כל השאר מהחדר לידה כאילו נמחק לי מהזיכרון ויש רק הבזקים. יש לי כוח הדחקה עצום אני חושבת 😂

אני זוכרת הכל מהרגע שנכנסתי עד הרגע שהעבירו אותי לחדר התאוששות אולי כי זה היה לא מזמן חודש וחצי אבל הכי זה הרגע שהנסיכה שלי יצאה ממני ולא האמנתי לרגע מה אני רואה ושמו אותה עליי ונגעתי בה וזאת הייתה הרגשה כול כך מיוחדת ❤️❤️

אני זוכרת כל שנייה ושנייה מהלידה אבל אני חושבת שהרגע המשמעותי ביותר היה כשאמרתי "אני לא יכולה לעשות את זה, שורף לי כל כך שורף לי" (הייתי בלי אפידורל) ואז המיילדת אמרה "לינור הראש שלו כמעט בחוץ את רוצה להרגיש??" ואז שמתי את היד והרגשתי משהו רך ומכווץ חחחחח הראש מתקשה רק כשהוא יוצא מתעלת הלידה, ואז אמרתי לעצמי "וואו זהו הוא כמעט פה וזה תלוי רק בי, אני חייבת". הקשבתי לה לחצתי כשהיא אמרה ואז הוא יצא וזה היה מדהים. אני לא אשכח איך הוא היה נראה כשהוא יצא ממני. לא אשכח את הבכי של בעלי וכמה היינו מאושרים... אושר טהור

שהילדה שלי יצאה ממני לא בכתה הבנתי שיש משהו ישר צרחתי למה היא לא בוכה? אף אחד לא עונה לי מסתבר שחבל הטבור היה מסובב סביב הצוואר שלה פעמיים וזה גם מה שגרם להאטות בדופק אחרי דקה שמו אותה עלי וזה היה הדבר הכי עוצמתי שעברתי בחיים!