תגידו… דכאון זה דבר גנטי? לא בדיוק דכאון קליני אבל תחושת דכדוך כזאת מהחיים (לא בהכרח אחרי לידה, אלא כללי). מן תחושה שהכל אפור ומשעמם ולא כיפי. כי אם כן אני קיבלתי את ה״גן״ הזה שעושה דכאון מהחיים, חוסר סיפוק, חרדות ודאגות. לא טוב לי ונראה לי שזה לא משנה מה יהיה לי בחיים אני לעולם לא אצליח להיות מאושרת ומסופקת ושמחה. תמיד מרגיש לי שמשהו חסר…

‏תתחברי לשיעורי תורה

יש דיכאונות גנטיים ויש לא.. תלוי מה הטריגר של אותו אדם לחטוף דיכרון

הייתי שם. זה קשה, אבל תחליטי שאת יוצאת מזה ומתעלה על עצמך. תתחילי בדברים קטנים כמו לקום בבוקר ולחייך לעצמך במראה. אחר כך תתחילי לאט לאט ללמוד מה כן בכל זאת גורם לך לשמוח, מה מחזק אותך. האושר יגיע כשתדעי מה עושה אותך שמחה. תתחילי לתרגל מחשבות חיוביות.. אם ממש קשה לך, אולי כדאי לנסות ללכת לשיחות אצל עו'סית/פסיכולוג אפילו דרך קופת חולים.. זה יכול ממש לעזור!

עוד דבר, אם את עדיין לא במאמאצחיק, ממליצה בחום!!

אני עם diana. גם הייתי שם, עדיין יש נפילות לזה. אחרי ארבעה אשפוזים ואין סוף טיפולים, סוף סוף פגשתי במטפלת שהצליחה לעזור לי לעשות שינוי בחיים, התחתנתי והבאתי ילדים מתוקים. לגבי ענין גנטי, יש כל מיני הגדרות וסוגי דיכאונות. ממליצה להציץ ב dsm. בכל אופן לרוב זה לא דיכאון גנטי לפחות לא נשמע ככה ממה שאת מתארת. ממליצה מאוד ללכת לטיפול DBT. ןממליצה גם כן על מאמצחיק😅

עדי התכוונת לcbt? כי אני גם ממליצה ויש דברים התנהגותיים שההורים שלנו מורישים לנו. דרך להסתכל על העולם יכולה להיות אחת מהן אני מקווה שזו תקופה והיא תעבור 🫂🙏🏽❤️‍🩹

לא. לא ניסתי CBT , אז לא יודעת להגיד עליו. אני הייתי בטיפול DBT

כן בדיוק.. כנראה קיבלתי את זה מאמא שלי. היא בן אדם מאוד מריר כזה… שלא מרוצה מכלום. מפחדת שהופכת להיות היא. תוהה אם זה התנהגותי או גנטי

עד שלא תטפלי בזה לא תדעי וכולנו מפחדות להפוך להיות כמו אמא שלנו 😂