בן זוגי ב10 שנים האחרונות ואבא של הילדה שלי. בתור ילדה להורים גרושים שנאתי את זה, ככ אהבתי את הילדים שהכל יציב אצלם במשפחה. נשבעתי שלבת שלי אתן משפחה יציבה. לא מסוגלת לחשוב על זה שהבת שלי תגדל עם הורים גרושים ועוד מגיל כ"כ פיצי. אבל אין אותי יותר. איבדתי כל חשק. כל מוטיבציה. האופטימיות ושמחת החיים העצומה שהייתה לי קטנה וקטנה. הביטחון העצמי. הערכתי את עצמי בטירוף בחברים בעבוד והשילוב של ההורמונים מאז ההיריון והמילים שיוצאות לו מהפה גמרו אותי. וקרו עוד דברים שהוסיפו. הוא לא אלים, הוא לא צועק, הוא אבא נהדר, אבל הוא מקטין אותי, משפיל בדרכו, מרעיל את מערכת היחסים. אני כבר לא מנסה לאהוב אותו, רק ליהנות ממשפחתיות, זה גם קורה, אבל רוב הזמן אני לא מצליחה להחזיק מעמד יותר. עצוב לי כי החלום שלי להקמת משפחה היה שונה. עצוב לי שהבת שלי תגדל עם הורים גרושים וכל היוצא מזה. אין לי כוחות יותר. סתם חולקת. אולי חלק יזדהו

אלימות לא מתבטאת רק בצעקות ובאלימות פיזית. גם השפלה, הקטנה, גזלייטינג ועוד נחשבים לאלימות.

כ"כ עצוב לשמוע את זה ניסתם לפנות ליועץ זוגי לשבת לדבר על הדברים?

מבינה לליבך.. בת כמה הבת שלך? לפעמים גם גברים עוברים ״משבר לידה״ יכולה להגיד לך שבעלי אחרי הלידה היה בדיכאון. היינו רבים 24/7 והוא עבר משבר של ממש.. היום הילדה שלנו בת שנה וחצי ורק עכשיו התחלנו לשקם את היחסים בנינו, עברנו המון תהפוכות עד שהצלחנו להתגבר וגם עכשיו יש משברים.. זוגיות זאת עבודה תמידית ממליצה לך אולי לפנות לגורם שלישי אם היחסים שלכם היו מושלמים עד עכשיו וזה לא מעט (10 שנים) אז כנראה שהיא חזקה הכי קל זה לפרק הכל ולהפרד אבל אם יש על מה לעבוד אז אין טעם השאלה אם הוא יכול לעבוד על עצמו ולהתייחס אלייך בכבוד אם תרגישי שאין על מה לעבוד ועשית את הכל כדי להשאר בזוגיות הזאת אז תפרדי ממנו לקום וללכת זאת לא בושה ולא מילה גסה יש הרבה ילדים שגדלו להורים גרושים והם מאושרים (גם בעלי גדל ככה) אני חושבת שכשלהורים טוב אז גם לילדים בין אם הם ביחד ובין אם לא..

נלי כן זה נכון. יש הקטנה וזלזול , חשפת אותי עכשיו למושג גזלייטינג, מעניין, תודה(: אגב יש מושג בפסיכולוגיה הטיית האישוש, זה בול הוא. אז גם אין מקום לשיח בתאכלס

אפריל, היינו פעם מנסים לדבר על הדברים, היום אני נמנעת מלדבר איתו כדי לא להגיע לויכוחים כי אין הבנה גם ככה. זו שיחת חירשים. חייבים טיפול זוגי אבל זה חתיכת תיק כלכלי אז אנחנו דוחים את זה.

טולי תודה על כל מה שרשמת. כן הייתה לו דיכאון אחרי לידה, הבת בת 1.4 ויש מצב שהוא עדין שם.חייבים גורם שלישי, וכן זה נכון שהכי חשוב בשבילה זו אמא מאושרת והיא גם תקבל מזה רק טוב... בכל מקרה לידה כמובן אני הכי מאושרת שיש😊 תודה. אני לא נותנת הרבה צאנס לטיפול כי בן אדם לא נהיה פתאום איכפתי כי זה באופי שלו. אבל שיהיה

אבל למה ישר לחשוב על גירושים? למה לא לנסות לתקן ולהחזיק את המערכת יחסים אף אחד לא מלקקת דבש יש ימים חרא אבל אם יש גם טובשווה להילחם

כי איבדתי אותי. ואני מרגישה שזה חייב להיות מיידי, התיקון, כי המילים שלו רעילות מידי לקום איתם בבוקר וללכת לישון איתם בלילה. הוא לא רע , אבל רעיל ומרוכז בעצמו ברוב הזמן. העלויות של טיפול זוגי גבוהות, והזמן יקר. אני רוצה (וצריכה) לחזור להיות יציבה חזקה וגאה בדרך שלי, וכל פעם שאני קצת מרימה את הראש מעל המים ונזכרת שאני יכולה הוא מוריד אותי. וזה לופ שלא נגמר. אני רוצה לתת צאנס לטיפול זוגי אבל לא שמה בזה הרבה תקווה. אז בקיצור, תלוי מה יקרה קודם 🤷🏻‍♀️

לא הכל מסתדר בחיים כמו שתיכננו זה החיים ככה הם ..אבל הכל לטובה תמיד

לסבול זה לטובה ? אם נלמד מזה ונשתפר זה יהיה לטובה . כרגע זו תקופה שחייבת להשתנות

אם את סובלת קומי ותלכי . זה מה שיש לי לומר לך שההחלטה היא בידיים שלך

מורכב . לא משנה סתם פרקתי את הדילמה. תודה לכולן ❤️

היי, אני מזדהה איתך האמת. ממש.ֶ כאילו כתבתי את הפוסט אשמח לשמוע אילו מילים רעילות ומה הוא מכניס לא טוב לקשר שגורם לך לישון ולקום עם זה בבוקר?

בת להורים גרושים, תודה השם יתברך מעריכה אותם ואוהבת אותך בכל רמח איבריי ומוקירה להם תודה על כל שגידלו אותי ולא הרגשתי מעולם שום מתח ביניהם ושום ריב, מובן וברור שלא כל הזוגות ככה אבל המטרה שלי לומר לך בעצם, שגם אם וחס ושלום תלכו לכיוון הגירושין- הילדה תיחיה ותשרוד ותגדל ותתמגן בעצמה ובעזרתך ועזרתו מהכל🥰

היי שיר, שמחה ומתבאסת בו זמנית שאת מזדהה(: כמעט כל החלטה שאני לוקחת הוא מעיר לי, אם זה לגבי העבודה, קריירה, לגבי הילדה, לגבי מגורים, לגבי טיולים. לגבי המשפחה שלי. דברים לא הגיוניים. סתם יוצר ויכוח ועקיצות. הוא מאוד ממוקד ועסוק בעצמו ככה שכמעט ואין לי מקום להתבטא וכשיש זה מסתיים בלעקוץ אותי, או להשוות אותי לאחרים שהם "יותר טובים " (הוא גם מציין נתונים לא נכונים אבל אין טעם להתווכח, הוא בטוח שהוא צודק) . הוא לא רוצה שאגיד לו מה לעשות" אבל אז דברים לא קורים מעצמם, ומצד שני הוא יכול לכעוס שלא אמרתי או ביקשתי. ואז כל המטלות נופלות עלי כדי להימנע מלופ של ויכוח לא מועיל ליד הילדה. כי אני עושה דברים לרוב מייד או בזמן סביר, והוא יגיד לי אני אעשה אבל אחר כך כי עכשיו לא מתאים לי ואל תגידי לי מה לעשות, 80% מהדברים הוא שוכח ומתנצל או מתרץ או מאשים אותי איכשהו בזה ששכח. למשל אני מרדימה את הילדה אז הוא מוציא את הכלב, אני אומרת לו שהכלב לא יצא כבר מלא זמן אז חשוב להוציא עכשיו הוא אומר תכף ומוציא ב2 בלילה כשלא יצא מ9 בבוקר. ואז מה שקורה זה או שאנחנו נכנסים לויכוח לא מועיל כי הוא לא באמת ישנה את העצלנות שלו והווכחנות שלו, או שאני לומדת מזה ובמקום להיכנס לויכוח עושה הכל בעצמי. בקיצור (או באריכות חח) זה ממש על קצה המזלג כל מה שסיפרתי, אבל בחיי שאין הגיון וגם בלי קשר אנחנו נורא שונים והחלומות שלנו נורא שונים אני רוצה משפחה ילדים וטיולים בארץ ובעולם הוא מתחיל להתגרד איך שאני אומרת את כל זה, מעדיף בית טלויזיה בלי ילדים ובלי כלום (רוצה ילדים אבל בלי לעבוד קשה). זה גם מוסיף כי כמובן שיש המון שיח סביב זה. המון המון מחדלים