כאילו, כן אני יודעת שאני מגזימה.. אבל הלכתי לישון ב-1 (חצי שעה אחרי בעלי) כדי לסדר לילד את התיק לגן כדי שלא יהיה לבעלי לחץ בבוקר, החלפתי טיטול לילד (אחרי שהוא ביקש ממני שאני אחליף לו כי הוא בדיוק שטף ידיים). ב-5 בבוקר קמתי להניק את התינוקת ומאז היא לא חזרה לישון (כולל הנקה וידיים) ב-6 הילד כבר קם, ב-6:20 בעלי התעורר והלך איתו לסלון. המשכתי לנדנד אותה עוד 20 דקות בתקווה שתישן עוד קצת כי אני גמורה, אבל כבר רעדו לי הידיים אז די, לקחתי אותה לסלון. הילד ביקש שאארגן אותו אז עשיתי גם את זה עוד לפני שפקחתי עיניים. בעלי הכין לו קפה אז הכין גם לי וישב, ואני מורעבת כי ערה כבר שעתיים אז ביקשתי שיכין לי מצה עם שוקולד. "אפשר עוד שתי דקות? אני רוצה לשתות את הקפה." יווווווו 🤦🏻‍♀️ התחלתי לצעוק עליו וכבר לבכות מרוב עצבים. והוא כולו "אבל רק ביקשתי שתי דקות", אבל בחייאתתת תראה גם אותי קצת אני גמורה!!! 😭

זה לא הגזמה זה עייפות שמצטברת ועצבים ותסכול יחד, זה מובן. תנסי לדבר איתו על זה היום שחוזר מהעבודה ותגידי לו שאת מצטערת לא התכוונת שזה יצא בעצבים, אבל היית ערה כל הלילה בלי דקה לעצמך ושינסה לראות גם את הצד שלך, להציע לך אולי גם את רוצה קפה או לאכול כשהוא כבר מכין לעצמו, תשתפי אותו כמה הדבר הכביכול קטן הזה יגרום לך להרגיש טוב, לפעמים הם באמת לא רואים את הדברים האלה וחייב לתקשר לגבי זה.

תודה בנות ♥️♥️♥️ אעשה את זה בערב