פריקה כי באמת שכבר נמאס לי להתבכיין לבעלי. מחר נכנסת לשבוע 38. כמעט בטוחה שלפני כמה ימים יצא הפקק הרירי אבל הוא היה שקוף אז עוד יש לי ספקות. כבד לי, כל הגוף כואב בעיקר הגב הטוסיק וכפות הרגליים, להסתובב בלילה נהפך לבלתי אפשרי. כל העולם סביבי יולד ואני מתחילה לפתח פחד בלתי מוסבר מהלידה עצמה ומהאימהות. אני מתה כבר להכיר את היצור הקטן שבבטן שלי ומצד שני מרגישה פתאום לא מוכנה בעליל. נורא רוצה כבר ללדת ולהיות אחרי, מצד שני גם מרגישה שזה עוד כל כך רחוק ושההריון הזה ימשך לנצח. בשלושה ימים האחרונים מרגישה זרמים מוזרים למטה (כמו זרמי חשמל) וזה בפני עצמו לא נעים... מתפללת שהכל יעבור בשלום. שאלד כמו לביאה ובעלי יתגאה בי. שהילד שלי יצא בריא שלם ושאהיה עבורו אמא טובה. פוסט מבולבל ומלא הורמונים אני יודעת... רק רציתי להוציא את זה.

מותר לך להרגיש איך שאת רוצה! אני בהריון שלישי ומרגישה בדיוק כמוך ומקטרת הרבה יותר. עצם זה שאנחנו סוחבות 9 חודשים זה כבר מושא להערצה ואנחנו לא צריכות אישור מאף אחד כדי לדעת אתזה. הגדולה שלי עוד מעט בת 4 ואני עדיין חושבת עם עצמי האם אני אמא טובה מספיק, אף פעם לא נהייה שלמות עם האמהות שלנו ותמיד נחשוב שיש מקום לשיפור וזה מעולה כי זה רק גורם לנו להיות הרבה יותר טובות.הכל בסדר, תתעסקי בעצמך עכשיו ולא בזמן שאת צריכה ללדת.. כשתגיע הלידה את תדעי להתמודד, אל תדאגי.

הוצאת לי את המילים מהפה! ככה בדיוק מרגישה

אני שבוע 36 ומרגישה בדיוק אותו דבר מאמי