כשאלד בעה הילד שלי יהיה בן שנה ו-7 אני לא מפסיקה לחשוב על הלידה ומה הילד יעשה בלעדיי שלושה ימים? בנות שעברו את זה ויכולות לעודד ? אני קשורה אליו בעצמות אובססיבית ברמות לגידול ולטיפוח שלו, לא עוזבת אותו לשנייה הוא כל היום בין הרגליים שלי הוא עדיין לא נכנס למעון פוחדת שלא אחסר לו בימים האלה שאהיה בבית חולים עם התינוקי יסכימו להביא אותו אליי ושהוא יהיה איתי ועם בעלי? זה באמתתת מטריד אותי יש מי שישמור עליו הוא הלב של ההורים שלי הוא חלק בלתי נפרד מהם אבל לא משנה מה זה לא כמו חום ואהבה של אמא

הייתי במצב שלך, אומנם הבת שלי יותר גדולה(בת שנתיים ו 7) שכל הזמן צמודה אליי ולא הולכת לגן. היה לי קשה ברמות.. בכיתי את נשמתי לפני הלידה כשחמותי באה לקחת אותה אליה..איך תשן בלילה בלעדיי ובכללי איך יהיה לה.. ועכשיו אני יכולה להגיד לך שהיה לה ממש כיף! היא בילתה עם חמותי וקיבלה המון הפתעות ביומיים הראשונים ואחר כך הייתה עם אמא שלי ובאה לבקר בכל הזדמנות... כמובן שדיברנו בטלפון בשיחות וידיאו כל הזמן..והכל עבר בשלום😄

הייתי ערוכה לפני בגלל שהייתי מיועדת לקיסרי, אז יום לפני הניתוח התארגנו וחמותי לקחה אותה..

הייתי במצב גרוע יותר הריון שני בסיכון עם תינוק בן שמונה חודשים וחודש רצוף הייתי מאושפזת התקופה הכי קשה בחיים שלי אז יומיים שלושה זה כלום🙏❤️

את כן תחסרי לו, וזה טבעי, זה קשה לשניכם.. אבל תביאו אותו לבקר! הוא לא יוכל לישון שם מן הסתם. אצלינו העדפתי שבעלי יהיה איתו (או אצל שהוא יהיה סבא וסבתא כשבעלי מגיע אליי). רציתי שהוא יהיה בבית שלו והעדפתי שהקושי יהיה עליי להיות במחלקה לבד. זה היה מאוד מבאס, אף אחד לא היה איתי במחלקה בלילות אבל שמחתי שהבכור עם אבא שלו ולא אצל אף אחד אחר. וזה עובר מהר, והם שוכחים ♥️