תזכרי. תזכרי שאת אחרי לידה. תזכרי שאת לא בחופשה. תזכרי שהרגע ילדת, שהגוף שלך יצר וגידל תינוק בתוכו במשך 40 שבועות. ותוך אינספור שעות, שהתנקזו לרגע אחד תינוק נולד לעולם ויצא מגופך תוך שהוא פורץ לו דרך חדשה ולא מוכרת לעולם. תוך שהוא פורץ את גבולות רחמך, מותח, מטלטל מבפנים כלפי חוץ ומשנה את כל היותך. ואתם, תראו אותה, היא לא שותה פינה קולדה באי מלא חולות לבנים. היא ערה בלילות וערה בימים. מרגיעה, מניקה, מאכילה, מנקה עוד פליטה, מתייעצת אלף פעמים על צבע הקקי שיצא, מרדימה, מערסלת וסופרת חיתולים רטובים. היא עונדת חיוך מזויף כדי שלא תרגיש שהיא כפוית טובה. כן, היא מאושרת. כן, היא אוהבת אותו הכי בעולם. אבל רגע, רק הרגע הוא שינה לה את העולם. וגם אם היא חיכתה לו שנים, לוקח רגע לעכל את מה שקרה לה בתוכה, בנפש שלה, בגוף שלה, עמוק בפנים. תזכרי, מותר לך לבכות. ולהרגיש עצובה. ולהתגעגע. מותר לך להתגעגע לפעם, למה שהיה לפני. תזכרי שהכל מותר לך, את אחרי לידה. ואתן עם המבט והקול המצקצק - אז מה אם גם אתן הייתן שם ולא התלוננתן? תיזכרו בימים שבהן אתן הרגשתן שכל עולמכן השתנה ולעולם לא ישוב. שאת כבר לא תחזרי להיות עצמך. לא בגוף ולא בכלל. אז תחמלו עליה. ואת תחמלי על עצמך, את שרוצה את זה יותר מכל. ואת שמנסה לחבר אותו לשד שעות ומתפללת שיעלה במשקל. ואת, שנושכת שפתיים וסופרת עד 10 ואז עד 20 ולפעמים גם רואה כוכבים. תזכרי, את ממש לא בחופשה. את בהחלמת לידה. את זוכרת שגם הגוף שלך צריך להתחזק? את זוכרת שכשהוא נרדם, את דואגת להיכנס למקלחת לאיזו שטיפה, לאכול משהו? את זוכרת שמגיע לך להשלים שעות שינה? תזכירי להם. שלא ישכחו להזכיר לך. תזכירי להם - לדאוג לך. תזכירי להם שיפצירו בך ללכת לנוח. שיבטיחו שהם כבר ינקו, יאספו את הגדול ויביאו לך סיר מנחם מלא בריאות. תזכרו אתם, היא אחרי לידה. תזכרו לחשוב פעמיים ושלוש לפני כל הערה או שאלה. אל תיכנסו לה לרחם, היא עוד מדממת. את המלח פזרו לה רק מעל התבשיל שתביאו איתכם. אל תסתכלו על הכביסה שעומדת ומחכה. תהיו אתם אלו שתקפלו אותה. ואת, תזכרי לנשום ולשחרר. גם אם החולצה לא מקופלת בדיוק לפי התבנית שלך, היא מקופלת וזה מה שחשוב. תזכור, היא האישה שלך. אותה אחת שהתאהבת בה ובחרת בה לחלוק איתה את חייכם, להיות שותפים למסע ההורות. היא כבר לא רק מי שהיא הייתה. היא אמא עכשיו. וגם אם זו הלידה השניה ,השלישית או הרביעית שלה, היא לא אותה אמא. היא אחרת. אז תזכרי, כל דבר בעיתו. אל תרוצי, אל תמהרי. יום ביומו, בייבי סטפס. תיזכרי, את בהחלמת לידה, ממש לא בחופשה

התרגשתי נורא, ואפילו אגיד שירדה לי דמעה ❤️

וואווו!!!❤️

מתוקה!!! איזה יפה זה תודה רבה

וואוווווו מדוייק

מהמםם

וואו!❤️

לא יודעת איך הגעתי לפוסט הזה אבל גרמת לי לבכות מהזדהות.. אמא פעם ראשונה לתינוק בן חודש וחצי ואני עדיין ״בהחלמה״. תודה לך שכתבת את המילים המדויקות שהייתי צריכה לשמוע

באהבה רבה ❤️🙏