היי חברות , קצת פורקת ברוך השם ישתבח שמו אני בשבוע 18+3 להריון סיפרנו למשפחות על ההריון לאחר הסקירה הראשונה, ככה החלטנו כי רצינו לראות שהכל בסדר ואז נספר וככה היה.. מרגישה שלאחר שהמשפחה של הבעל שלי במיוחד אין יותר מידיי אכפתיות מצד חמתי ואולי גיסה שקצת איכזבה והם אנשים טובים ואני סבבה איתם.. אבל מי שאני באמת מרגישה שדואג לי זה המשפחה שלי ההורים שלי ובעיקר בעלי.. אני ממש לא מצפה לכלום זה הריון שהגיע לאחר גרידה שעברתי.. לפעמים אני מרגישה שאני טובה מידיי שאני עושה ולא מקבלת. חמתי אישה באמת טובה אבל כאילו מרגיש לי שלא כזה אכפת לה ממני וזה מאכזב אותי.. פרקתי ..🙏🏼

הכל בסדר את מוקפת באנשים שאוהבים אותך ודואגים לך. אני 4 חודשים אחרי לידה ואמא של בעלי הייתה אצלנו רק פעם אחת ואחים שלו לא באו בכלל. מצפים שאבוא אליהם כל הזמן ולא מבינים כמה זה קשה לי. בהתחלה זה קצת כאב ואחכ שחררתי הכי לשוב שהמשפחה שלי לצידי 🥰

אני מזדהה איתך לגמרי אנונימית.. המשפחה של בעלי בכלל לא מתעניינת בי ובהריון שלי וגם התגובה שלהם אחרי שסיפרנו להם שאני בהריון הייתה נןרא יבשה ואדישה. ויותר מזה חמותי אפילו מזלזלת בי ובבקשות שלי במהלך ההריון כמו שאני מבקשת ממנה לא לרסס לידי עם ספרי אקונומיקה כי אני לא ריצה לנשום את האדים והיא בכל זאת עושה את זה תוך זריקת הערה שאני מגזימה! התאכזבתי מהם קשות. אבל אני מנסה להסתכל על הצד הטוב- יש לי את בעלי שדואג ואכפת לו ואת המשפחה שלי. וזה בעיני מה שהכי חשוב! אני גם צופה את זה שאחרי הלידה הם בכלל לא יבואו לבקר אלא יצפו שאני אבוא גל הזמן למרות שהם גרים בחוץ לעיר חחח גם לפני שנכנסתי להריון הרבה פעמים אני ובעלי היינו מזמינים אותם אלינו לארוחות והם אף פעם לא באו.. אנחנו גרים בדירה הזאת כמעט 5 שנים ואמא שלו הייתה אצלנו פעם אחת (!)

אולי לא נעים להם להציק, היום כבר אי אפשר לדעת מה מותר לשאול ומה מותר להגיד כל דבר יש למישהו משהו רע להגיד אז אנשים מעדיפים לסתום