יש לנו ילד אחד, בן 3. הוא חכם, מדבר שוטף, מתוק, אהוב ויפיוף חמסה חמסה. ברגעים שהוא בוחן גבולות כיאה לגיל, ולהיותו בן , הוא לעיתים מכעיס ואנחנו כל הזמן אומרים וחוזרים ומאוד עקביים בהתנהגות מולו (אני גם מיישמת כלים רבים שקיבלתי בהדרכות שונות ממיטב המרצים). בגדול, לדוג' כשהוא לא מקשיב לי ואף מחייך וממשיך לעשות משהו שאמרתי לו לא לעשות, אני אומרת לו שהוא יכול לבחור- להקשיב ולהתנהג יפה או לא להקשיב, ולא להתנהג יפה אבל שיזכור שכשלא מקשיבים לאבא או לאמא לא מקבלים שום דבר. ברוב הפעמים הוא יגיד שהוא רוצה להתנהג יפה, בא אליי, מחבק ונגמרת הסאגה. כשזה קורה לבעלי (שמאוהב בילד ונותן לו את הנשמה, מטפל בו בבקרים, מביא לגן, מקלח, מאוד פעיל), הוא מתעצבן ולעיתים כתגובה למעשה שיכול להתפרש כחוצפה מצד הילד (שהוא מחייך וממשיך לדפוק על השולחן כשהוא מבקש כמה פעמים להפסיק סתם לדוג'), הוא אומר לו "מה אתה דפוק?!" או "אתה דביל"?! זה קורה אחת ל.... ורק כשמביא אותו לקצה. כשזה קורה אני מיד כועסת על בעלי וזה יכול לגרור לריב ביננו. שאלה-איך הייתן מגיבות לסיטואציה בה הבעל היה מדבר ככה לילד? שוב, הוא אבא מהמם וגם בעל טוב.

ברור! אין סיבה לדבר ככה לילד גם אם הסבלנות שלנו נעלמת.. שינשום לפני שהוא מגיב ויחשוב על המילים שיוצאות לו מהפה.. את צודקת לגמרי!

זה מה שאני אומרת לו כל פעם, והוא בתגובה אומר שלא מתכוון. זה מוציא אותי מדעתי ואני לא מצליחה לשנות את זה. 😔

תגידי לו שהילד הולך להעתיק את זה ולהשתמש בזה נגדו מה שהולך להכעיס אותו עוד יותר והוא יגיע למצבים אף יותר קיצוניים . הוא צריך להבין שהילד הוא ילד זה רוחו של הילד הקלאסי .וכשהוא מתעצבן הוא משתף פעולה איתו ונותן לו את מה שהילד רוצה . הילד לא רק ישתמש בזה מולו הוא ישתמש בזה על הגננת ועל החברים שלו או ילדים אחרים בגן ... יש לזה השלכות .

מסכימה עם מה שמל רשמה והוסיף שגם זה מאוד יכול לפגוע בביטחון העצמי שלו. זה גיל שהם כבר ממש מבינים ולמילים שלנו יש השלכות על איך הילד יעריך את עצמו, איך הוא יתייחס לזולת, איך הוא יתייחס לעצמו ועוד

תודה לכן. אני אומרת לו את הדברים. במיוחד שהילד יחקה וישתמש במילים בגן ובכלל.. בעלי בחור חכם ומבין עניין רק בנושא הזה הוא מחרפן אותי. ישר מבטל את מה שאני אומרת ולא מתייחס ברצינות.