אני כועסת על עצמי כל כך פעם אחר פעם ילד בן שנה וחצי שאני באמת מנסה להיות סבלנית אבל כשאת לילה אחר לילה עם חגיגות שינה מכל מיני סיבות זה כל כך קשה!! לבעלי אין בעיה לקום אבל הוא מסתדר איתו פחות טוב בקטע הזה כי הילד יודע שאני בסביבה. הוא כאילו מנצל את זה שאני אבוא כשהוא יבכה ואקח אותו אליי עד שירדם. כן אולי זאת אשמה שלי שהרגלתי אותו שאני מרדימה אותו עליי , אבל יש לילות שהוא ישן מעולה יש לילות שהוא קם פעם אחת לאכול וישן חוזר לישון והכל טוב ויש לילות שאלוהים יודע למה, הוא רק מחפש איך להיות עליי ואז אני ישנה בישיבה על הספה ( וזה קורה די הרבה) הלילה הוא קם . אכל. החזרתי למיטה אחרי איזה שעה וישר התעורר ובכה. לקחתי אליי... אחרי שעתיים שכבר נרדמתי איתו, באתי לשים במיטה ושוב הוא התיישב במיטה והתחיל להתבכיין. דחפתי אותו כזה לכיוון הכרית לא חזק כמובן אבל בצורה שאולי קצת משפילה כשעושים לך ככה. והוא כנראה נבהל ממני והמשיך לשכב ונרדם . לצערי זה דפוס שאני רואה אצלי כשאני מתעצבנת, שאני יכולה לתת צעקה, להתנהג בחוסר סבלנות. חס ושלום לא מרביצה לו שלא תבינו לא נכון, אבל החוסר סבלנות הזה... יוצא לפעמים. וכואב לי הלב שאני מסוגלת בכלל להתנהג אליו ככה. אוצר שכל כך חיכיתי לו. מה שאני מחפשת בפוסט הזה זה בעיקר הזדהות אם אני לא היחידה בזה? ואולי מישהי שיכולה לכוון אותי לעם מי לדבר או להקשיב לאיזו הרצאה או משהו..איך לשלוט בעצמי יותר.

אני גם רגע אסביר למה זה דפוס שחוזר אצלי כאילו רק בצעקה או בבאמת ככה שדחפתי אותו לכיוון הכרית, ככה הוא מבין שדיי אמא לא צוחקת ודיי ובצורות אחרות הוא מנצל את הטוב שלי כלפיו ושאני אעשה מה שהוא רוצה

זה כל כך טבעי ואת בסהכ בת אדם את אמא ואני בטוחה שעושה הכל בצורה הכי מושלמת שיש . גם לי זה קורה לפעמים שאני מאבדת את זה ,תמיד אני אומרת שאני צריכה להיות יותר רגועה סבלנית זה פשוט עבודה עם עצמך

תמיד תספרי עד 5 לפני התגובה שלך . תירגעי תחשבי תמיד שאת האמא ואת המחנכת המסבירה וגם אם לא הבין-- לא קרה כלום!!

אנחנו בני אדם ומאוד קשה להישאר רגועים כל הזמן.. גם לנו לפעמים מגיע גבול שנובע מתוך קושי, קשה לי להאמין שיש הורה שלא צועק בכלל.. הילד צריך גבולות וזה בסדר להציב מגיל קטן. זה דווקא טוב כשהוא מבין שיש הבדל בין צחוק ללא צחוק תנסי פעם הבאה לא להגיע לצעקה אבל כן טון יותר רציני וחזק ותראי איך הוא מגיב

ד״א תחשבי סתם נגיד כשהוא יגדל ויתחיל לרוץ וירצה לרוץ לכביש.. במקרה כזה לא תצעקי עליו לעצור מיד? לא צריך כל הזמן להשתמש בצעקות, ואני בטוחה!!! שזה לא מה שאת עושה.. אבל הילד יודע מתי הגיע הזמן להפסיק / לעצור וזה בסדר, בעיני לפחות

את לא צריכה להתרגש יותר מידי ולדעת להשים גבול בסופו של דבר הוא לוקח את הבכי קטריגר ומומלץ שלא להתייחס אלה להסביר לו שעכשיו הולכים לישון ושאמא לא מרימה ולא מרדימה בידיים ולהגיד לו לילה טוב ולצאת מהחדר ולא להיכנס גם עשר דקות רבע שעה גם עם הוא בוכה זה בסדר כי זה הטריגר שלו הוא מותח את הגבול שלך תנסי את זה כמה פעמיים בסוף הוא יבין שהבכי לא עוזר והוא יפסיק עם זה במיוחד שזה בלילה נכון זה קשה לשמוע את הילד שלך בוכה ולא לגשת אליו אבל זה משהו שילד חייב שזה גבולות גם בגיל הזה שהם מאוד חכמים ומבינים זה משפיע מאוד על האישיות של הילד וככה את לא צריכה להגיע לצעקות או לחוסר סבלנו אלה לשחרר עם כמה שקשה מניסיון

לכל אחת מאיתנו יש סף סבלנות ובעיקר בלילה הסף סבלנות שלנו מתקצר כי מה לעשות אנחנו עייפות ורוצות לישון ולשבור את השינה הופך בנאדם לחסר סבלנות.. טבעי אחותי.. מה שכן הייתי מציעה לך זה להתחיל ללמד הירדמות עצמית במיטה ולא עליך על הידיים.. יהיה לך קשה יומיים שלושה ללא שינה כמעט אבל זה שווה את זה .. היה נרדם עלי עד גיל 10 חודשים והגב שלי נשבר והכל כאב לי וכבר הגוף שלי לא יכל יותר והתייעצתי עם יועצת שינה בטלפון שכיוונה אותי ונתנה טיפים איך לעשות וואלה עזר מאוד .. ממליצה

תודה בנות בעיקרון אין לי בעיה עם זה שנרדם עליי כי זה בסהכ שאני יושבת על הספה והוא עם הראש על הכרית וחצי עליי ודווקא אם הוא במיטה אז הוא לא מוכן, מתעצבן ואין סיכוי שישכב בכלל גם לא עם ליטופים ויד עליו, מניסיון מגיל 0 הוא דרש את המגע הקרוב

היי יכולה להגיד לך משהו כזה אני הילדה שלי מגיל חודשיים ישנה לילה שלם לידנו בחדר לא ממזמן עברנו דירה והיא עברה לחדר משלה היא בהתחלה ישנה מושלם ואז התחיל שיבוש אני עוברת כל לילה שגעון מחדש קמה לפחות 20 פעם בלילה כי היא מתעוררת ורוצה לבוא לחדר שלנו וקורה לי המון שאני מאבדת סבלנות שהיא מרימה את הראש ואני מורידה לה אותו כמובן לא בכוח רציני אבל היא מבינה שדי אין צחוקים יותר בהרדמות הראשונה היא גם נרדמת רק עלי בשאר הלילה ממש מנסה להחזיר אותה לישון במיטה שלה אבל לרוב זה לא באמת עובד יכולה להגיד לך שנשברתי והמון היה לילה אחד שפשוט בכיתי יחד איתה התיישבתי על הרצפה ובכיתי מעייפות יש לציין בנוסך שאני בחודש שישי להריון ונורא נורא עייפה אני תמיד מרגישה רע עם עצמי שאני מאבדת סבלנות לפעמים אבל אני בן אדם וגם את וזה לא קל לגדל ילדים זה פשוט לא מאחלת לך המוןן המון כוחות בעזרת השם ושהוא יתן לך נחת❤️

תודה אהובה, מבאס לשמוע שגם אצלך חגיגה ומצד שני מעודד שאני לא לבד הלוואי שבקרוב יחזרו לישון טוב🙏