מה שהכי מפחיד אותי אחרי הלידה זאת הבדידות. זה הריון שני, הבן הגדול יהיה בן שנתיים וארבע והוא בגן. הבדידות אחרי הלידה הראשונה הייתה מבאסת..

בגלל הנתק מהעבודה וממסגרות?

כן בין היתר כולם בעבודה כרגיל ואת כל היום סביב הבייבי החדש.. שוכחת את עצמך כל החברות עסוקות ביום יום שזה מן הסתם הגיוני

מה גם שרת הבכור ילדתי בסגר השלישי הכל היה סגור לא היה מעגלי אימהות ולא סנדנאות לא מסעדות קיצר סגר ויש לי סוג של טראומה

עכשיו אבל שזו לידה שנייה את לא מרגישה שיהיה לך יותר יכולת לשלב בין הדברים? דווקא בגלל שאת מכירה כבר את המציאות הזו של ניו בורן.. אולי להזמין חברות אלייך או משהו וכן הקורונה זה היה נורא.. עכשיו לפחות את יכולה לצאת למקומות

ילד ראשון בעיניי זה הכי קשה. ילד שני יש לך מסגרת של זמן, את חייבת לקום בבוקר ולהתלבש כדי לקחת את הגדול אל הגן ומהגן, את פוגשת קצת אנשים בדרך. את חייבת להכין ארוחת ערב. ואז כשאת כבר בחוץ קל יותר גם לעשות דברים אחרים. כמו לשבת בבית קפה. ילדתי לפני חצי שנה ואין שום סגר, ועדיין לא עשיתי כמעט כלום כי פשוט לא הספקתי. עשיתי סדנה אחת מהממת שהעבירה הדולה שלי וזהו. מ8 וחצי עד 2 עף לי וזהו, לוקחת כבר את הילדה מהגן. 4 ובעלי כבר בא עם הגדולים ומתחיל הרעש והבלאגן והחוגים וחברים ואני רק מחכה לשקט של הלילה והבוקר למחרת

תודה על התגובות המעודדות אני גם תיארתי לעצמי שיהיה קצת שוני בין הריון ראשון לשני וכבר באים יותר מוכנים ומנוסים..אבל הפחד הזה נשאר בפנים ועדיין עולים לי זכורנות מהתקופה של אחרי הלידה של הראשון מקווה שבאמת תהיה חוויה אחרת וטובה יותר ❤️