הריון ראשון שלי שמחה מהולה בעצב מתגעגעת לאבא שלי שלא איתי ולא יכול לשמוח בשמחתי, בעלי לא מבין למה אני לא מאושרת מההריון אני חושבת שאף אחד שלא עבר את מה שאני לא יכול להבין גם לא בעלי שהוא האדם המכיל ביותר שיש. רק רציתי לפרוק 😞

גם אני הריון ראשון ותמיד חושבת איך היה עובר לי הכל אם אבא שלי זל היה לצידי איך היה שמח איתי איך היה עם הנכדה שהבאתי לו, יכולה להגיד לך שאני מוקפת באמא ואחיות קטנות ובעלי וכל המשפחה שלו וחברות שכולם רק מסביבי כל היום ועדיין למרות הכל אני מרגישה כ-ל הזמן לבד המון תחושה מוזרה בחיים לא חוויתי אותה לפני הריון! לדעתי זה הורמונים או המחשבה שאת מגדלת חיים בבטן שלך ואת היחידה כרגע שיש לה קשר ממשי אליו לדאוג לו לטפל בו זה מלחיץ מאוד

בדיוק כמו שאני, הדמעות לא מפסיקות והלב שלי שבור.. מתגעגעת אליו כלכך!!

היי יקירה! מבינה אותך ! גם אבא שלי לצערי לא זכה להיות בחתונה שלי וליראות את ילדיי… זה מאוד כואב ועצוב, במיוחד היום כשאני רואה את הילדים שלי גדלים ואני חושבת לעצמי כל פעם בטח אבא שלי היה אוהב אותם ומתלהב מהם כמו אמא שלי.. אבל עם כל הכאב! אם תישאבי לשם לתוך המחשבות והעצבות זה לא יועיל לך בכלום. ככה ה׳ רצה וזה מה שקרה ואי אפשר לשנות כבר כלום. לכן תהני מההריון שלך, תני לבעלך להנות יחד איתך במקום להישאב לעצבות. תאמיני בזה שאביך שמח ומתרגש בשבילך מלמעלה , ויותר מכולם היה רוצה שתישאי את ההריון הזה בשמחה ובאושר ולא בעצבות. עם כל הכאב והחוסר שאת מרגישה, קחי את זה למקום טוב ותהני מיזה..במחשבה שאביך מסתכל ויעשה לו יותר טוב ליראות אותך מאושרת ולא עצובה. שיהיה לך הריון קל ותקין בעזרת השם ובידיים מלאות 🙏❤️ הכי קל להישאב לעצבות והחושך, החוכמה והקושי הוא להסתכל קדימה אל האור.. 🙏 בהצלחה 🥰