אני באמת לא יודעת אם אני מגזימה או שהרגשות שלי מוצדקים, הבן זוג שלי רצה מאוד ילד ואני רציתי למשוך בסופו של דבר זרמתי איתו כי אני אוהבת אותו ויודעת שניהיה מאושרים לא משנה מה. כרגע אני בשבוע 11 הוא לא תומך בי נפשית הוא רב איתי על דברים שוליים ולא מבין שזה משפיע עליי פי עשר עכשיו, לא מתרגש איתי באולטרסאונד כלום פשוט אדיש ומגעיל ואם אני מעירה אז אני רעה. אני מיואאאשששששתתתת והמחשבות הרעות והבכי לא עוזב אותי אני מרגישה הכי לבד בעולם

תנסי אולי לייצר שיחה פתוחה לגבי ההרגשה שלך כמובן בצורה יפה

מאד אופייני לגבר בכללי. הם לא מבינים מה הדרמה מההריון והלידה. הם לא מתחברים לזה כמונו.. הם גם לא יודעים להגיב כמונו אם זה הריון ראשון זה מובן עןד יותר. בהריון שני ושלישי הם כבר יודעים מה הם הןלכים לקבל אז הם יותר מתרגשים ויותר מבינים. אל תפגעי תנסי פשוט לרגש אותו בעדינות עם התנועות של העובר תמונות אולטרסאונד.

זה גם שבועות קצת קשים שאת מאוד רגישה וכל דבר פוגע הייתי מאוד רגישה בשבועות האלה וכל דבר לקחתי ללב והייתי נעלבת ובעזרת השם ההרגשה שלך אולי תשתנה וכם את רואה שהוא עדיין כמו שהוא תגידי לו מה שאת חושבת בשביל זה יש לכם אחד את השני כדי לדבר

ממי זה לא נעים את חייבת לקחת אותו לשיחה קיצונית ורצינית ולדבר איתו הכי תכלס בעולם לפרוק כל עול ולנסות לגרום לו להבין מה את עוברת. מקווה שהוא יתפכח ויבין אותך והמשך ההריון יהיה נעים ויעבור בקלות אמן!