שבוע 8.. יש לי קטעים ( עכשיו קרה שוב) שאני פתאום מרגישה עצב ורצון לבכות, ואז אני בוכה בטירוף בלי לדעת למה אבל אני פשוט מרגישה עצובה.. ואז אני עצובה מזה שאני עצובה.. באמת שזה לא קל לי, אני מרגישה כאילו מישהו אחר לקח שליטה על הגוף שלי ומחליט לבד החלטות שאני לא מודעת אליהן בכלל אלא פשוט מקבלת תגובה רנדומלית בבום.ורק מלכתוב את זה אני בוכה שוב.. אני מרגישה לא אני וזה רק ההתחלה אז מה יהיה בהמשך.. ושלא תטעו, אני כל כך שמחה על ההריון, זה לא קשור. פשוט יש לי רגעים כאלה גם שאני לא מבינה למה ואיך לצאת מהם..

אני כל כך מזדהה. מה שמחזק אותי זה לדעת שזו לא אני, ושזה מכורח התקופה, ושזה ישתפר, ושפשוט צריך לעבור את זה ולא להתנגד יותר מידי. ככה את מרגישה כרגע ומותר לך להרגיש הכל. הגוף שלך עובר מעמסה מטורפת, את מייצרת חיים! תהיי בחמלה כלפי עצמך, תסלחי לעצמך. את עושה את הכי טוב שאת יכולה אני בטוחה.

אני כל כך משתדלת להכיל את כל מה שאני עוברת כרגע אבל זה באמת לא קל.. גם כשאני בוכה בעלי ישר שואל מה קרה ואיך הוא יכול לעזור ואני לא יודעת מה לענות לו כי אני בעצמי לא יודעת מה קורה לי.. זה עכשיו יהיה ככה 9 חודשים?

הייתי בדיוק כמוך , שקעתי בדיכאון של עצמי סתם ככה לא סיבה . לא רציתי לדבר עם אף אחד ולשמוע אף אחד ולא לצאת לשום מקום , רק דמעות ירדו לי

זה יעבור זה הורמונים , לא אשקר שגם היום יש מקרים שאני בוכה המון , שולחת חיבוקים❤️

זה הורמונים וזה במיוחד קורה בטרימסטר הראשון. בטרימסטר השני תרגישי בהרבה יותר אוב מבטיחה :)